ר' שמואל שמש גם הוא מלמד; ולפני שמש ינון שמו, כי נין ונכד היה לשמש הזקן ואחרי מותו הנחיל לו את השמשות לנחלה ולירושה. אַךְ הוא לא עשה משמרת שמש לכהונתו. עבודת מלמד, זו אומנתו, מלמד גמרא לבני ישראל אשר אךְ החלו ללמוד. ונהירין לו שבילי בבא קמא, בבא מציעא, קדושין וכתובות כשבילי דנהרדעא. הוא ידע אותם בעל-פּה. ומלתא בפומיא דר' שמואל, שאָסור לו לאדם ללמוד תורה שבעל-פּה מן הספר. וכה היו המשניות שגורות על פּיו, עד כי נכשל בלשונו וערבב משנה במשנה. למשל היה רוכב על גבי בהמה, ונמצא עוברה בצדה, חייב! שור שנגח את הפּרה ונמצא הגנבה בידו פּטור. נערה שנתפּתתה זה אומר אני מצאתי, וזה אומר פּתח פּתוח מצאתי, אין לו אלא מה שעיניו רואות. אַרבעה אָבות נזיקין: צער, רפּוא, שבת ובושת. הסתכל בשלשה דברים, בכסף, בשטר ובביאָה. האשה נקנית בשלשה דרכים: בעין רעה, בשן רועה, וברגל מועדת. עד זומם, למפרע הוא נסקל, וכדומה.

מלבד השגגות האלה, אלא נחשוב לו לזדונות, ר' שמואל גם הוא היה מלמד להועיל, כי הואיל לקפּוץ מפּרק לפרק ומענין לענין; בוחר בקל ודולג על החומרות; ודלוגו זה עלינו אהבה! גם עתה, אחרי שנים רבות, ירחש לו לבי אהבת אמת! כי לב טוב היה לו, ומקלו מקל נועם ולא מקל חובלים. לפעמים בצר לו, כאשר הציקתהו רוח בטנו, כראותו כי נלחץ הוא להעביר צאנו תחת שבטו, אָז עצום יעצים עיניו והכה יכה על הספסל, על השלחן, על הכלים או על הבגד, ואת בשר הנער לא הכאיב!

יקרת גם לי, שמואל איש חמודות! יהי זכרךָ ברוךְ ושכרךָ גם הוא מאל הגמולות, כי כימי שמש על הארץ, שמש יהיה שמךָ ולא מלמד!…