יֵשׁ תַּעֲבֹר בְּמִשְׁעוֹל הַפַּרְדֵּס עַל־יַד שִׂיחַ יָרוֹק וְעָבוֹת,

בְּדִמְמַת אוֹר צָהֳרַיִם, בְּיוֹם־קַיִץ פּוֹרֵחַ וָחָם;

יַלְבִּינוּ עֲנָנִים בְּרוּם־תְּכֵלֶת כְּמִפְרָשִׁים רְחוֹקִים בַּיָּם,

וְיוֹרְדִים מֵחַמָּה, כְּדִיסְקוֹס־הַכֶּסֶף, עֲגִילֵי־לֶהָבוֹת;

וְדִמְמַת חֹם צָהֳרַיִם מִסָּבִיב, כְּמוֹ עָמְדוּ לְבָבוֹת

מִדְּפֹק, וְשִׁיחַ קָפָא עַל עָלָיו, כָּל נִדְנוּד אֵין בָּם:

וְנָגַעְתָּ בַּשִּׂיחַ בְּיָדְךָ, וּפִתְאֹם — וּפָרְחוּ מִשָּׁם

קְהַל צִפֳּרֵי־זָהָב, כְּמוֹ קִנֲּנוּ שָׁמָּה רְבָבוֹת…

וְאָמַרְתָּ לְלִבְּךָ: לְבָבִי, הֲאִם לֹא כָּמוֹךָ כַּשִּׂיחַ

הַיָּרוֹק הַזֶּה, אֲשֶׁר קָפָא בְדִמְמַת צָהֳרֵי יוֹם,

בְּצִלּוֹ עֲדַת דֻּמְדְּמָנִיוֹת צְנוּעוֹת וְחוֹלְמוֹת יַפְרִיחַ?

כָּמֹהוּ, בְּךָ כַּנְפֵי־רְנָנִים לְמַכְבִּיר יְקַנְּנוּ דֹם

וְאַךְ תִּגַּע בְּךָ יָד נַעֲלָמָה — וְהִתְעוֹרְרוּ תּוֹכְךָ רְנָנִים

וּפָרְחוּ מִלֵּב, כְּמוֹ צִפֳּרֵי־זָהָב — מִשִּׂיחַ־עֲדָנִים.

ניו־יורק, אבגוסט 1917.