בִּלְעָם הָרָשָׁע בִּבְלוֹעֵי הַשְׁאוֹל

הָלַךְ לְבַקֵשׁ אֲתוֹנוֹ “הַמוֹ”ל";

עֵינוֹ שְׁתומָה, חשֶׁךְ יְמַשֵׁשׁ,

כְּאִישׁ עִוֵּר הַדֶרֶךְ בְּמַקֵּל יְגַשֵׁשׁ;

לִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ, גָדוֹל אֲסוֹנוֹ,

הַדִּבֵּר אֵין בּוֹ, אָבַד אֲתוֹנוֹ!

"אֲתוֹנִי! אֲתוֹנִי! בְּקוֹל מַר מְיַלֵל,

"אַיֶךָ? אַיֶךָ? נַפְשִׁי אִוְתָה לְקַלֵּל

יִשְֹרָאֵל עַם חֶרְמִי, הָעִבְרִי

שָֹנֵאתִי, וּלְכַלּוֹתוֹ מַה שִֹבְרִי?

הוֹי צַר לִי צָר! קָרַנִּי אָסוֹן!

קַלֵל לֹא אוּכַל בִּלְעָדֶךָ, הָאָתוֹן!

וַיִשְׁמַע הַשָֹטָן אֶת הַקוֹל

בְּרֵעוֹ: “אַיֵה מְקוֹם “הַמוֹ”ל”?

וַיָבֹא לְעֶזְרַת בִּלְעָם הָרָשָׁע!

“לֵךְ לְךָ”, אָמַר, לְאֶרֶץ הַחֲדָשָׁה,

בְּעִיר "דֵי-טְרוֹיט שָׁם תִּמְצָאֶנוֹ,

אֲתוֹנְךּ, בֶּן עַיִר חַי, חַי עוֹדֶנּוֹ!

עַל “דוֹר-בִּרְיוֹן” הוּא מוֹלֵךְ בְּכִפָּה,

מְחַבֵּל כִּתְבֵי פְּלַסְתֵּר וְזוֹרֵק טִפָּה

שֶׁל רַעַל בָּם,שֶׁל מַיִם דְלוּחִים,

וְעַל עַם יִשְֹרָאֵל הֲתוּלָיו סְרוּחִים!

וְכִי תִשְׁאַל לִשְׁמוֹ, וְעָנָה הַקּוֹל:

“פוֹרְד” הָאָתוֹן, אֲנִי “הַמוֹ”ל"!