כֶּלֶב! מִימֵי רִאשׁוֹנִים
בְּנֵי אָדָם לְךָ אֲדוֹנִים;
מִנִי אָז וְעַד עַתָּה,
כֶּלֶב נֶאֱמָן אַתָּה!
עַל אָדָם כָּל יְהָבְךָ;
תְּנַעֲנֵעַ לוֹ זְנָבְךָ;
תַּעֲשֶֹה כַּאֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר,
לְרֹאשׁוֹ אַתָּה שׁוֹמֵר!
פָּנִים לְךָ כִּזְאֵב,
וּכְטָלֶה לְךָ לֵב!
עָזַבְתָּ חַיְתוֹ יָעַר,
לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּחֶבְרַת נָעַר!
שִנַּיִם לְךָ לַטֶרֶף,
וְכִקְרוֹא אֲדוֹנְךָ “הֶרֶף!”
תַּחְבִּיא אֶת הַשִּׁנַּיִם
וְתִקּוֹד לוֹ אַפָּיִם!
אַהֲבָתִי לְךָ, כַּלְבִּי!
שֶׁלָּךְ לְבָבִי, וְכָל בִּי!
אֲאַמִין, כִּי כִבְנֵי אֲדָמָה,
כֶּלֶב, גַם לְךָ נְשָׁמָה!