(מוקדש לח. נ. ביאליק על שירו “שחה נפשי”, “העולם” ג' תרפ"ג)
יָנִיף חוֹטב-הָעֵצִים הַגַּרְזֶן
עַל הָעֵץ וְיַכֶּנּוֹ הַךְ, הַךְ!
וְכִי עָיְפָה נַפְשׁוֹ, יָשֹוּחַ:
“אַלְלַי, שֶׁנּוֹצַרְתִּי לְכַךְ!”
"וְעַכְשָׁו שֶׁנּוֹצַרְתִּי חוֹטֵב-עֵצִים
גּוֹרָלִי כָל הַיּוֹם הַךְ! הַךְ!
וְכִי רָפְתָה יָדִי כְרַד הַיּוֹם
וְקֵהֶה הַבַּרְזֶל, מַה בְּכַךְ?
יִנָּתֵּק פְּתִיל חִיַּת הָעֵץ,
לֹא יְחַיוּהוּ רְבִיבִים!
הַקַּרְדֹם שָֹמָהוּ לְאַל,
שְׁבָבָיו לְמַאֲכָל שְׁבִיבִים!
וּרְאֵה הַפֶּלֶא! גַּחֶלֶת חַיָּה
הָעֵץ הַמֵּת; בַּעֲצוּמוֹ חוֹם!
קֵיסָמָיו זִיקֵי לַפִּידִים,
בְּנֵי רֶשֶׁף, אֶפְרֹחֵי-רוֹם!
וְחוֹטֵב-עֵצִים הַמְשׁוֹרֵר!
בְּנִיבוֹ יְעוֹרֵר עַם-נָם!
יַךְ בְּפִתְגָמוֹ עַל לִבּוֹת
נִרְדָמִים, וְהֵקִיץ הָעָם!
וְהָיְתָה אִתָּם רוּחַ אַחֶרֶת:
לְאָדָם יֵהָפֵךְ בּוּל-עֵץ!
יָבִיא הַמְשׁוֹרֵר גְּאוּלָה
לָעוֹלָם יָחִישׁ הַקֵּץ!"