שָׁחָה נַפְשִׁי לֶעָפָר

תַּחַת מַשָֹּא אַהֲבַתְכֶם;

אַלְלַי, כִּי הָיִיתִי

אִסְתְּרָא בִלְגִינַתְכֶם!

וְלָמָּה שַׁתֶּם עַל נָוִי?

מַה חַטָּאתִי, מַה כֹּחִי?

לֹא מְשׁוֹרֵר, לֹא נָבִיא –

חוֹטֵב-עֵצִים אָנֹכִי.

חוֹטֵב-עֵצִים אִישׁ קַרְדֹּם,

עוֹשֶֹה מְלַאכְתִּי לְתֻמִּי,

וְרַד הַיּוֹם, וְיָדִי רָפְתָה,

וְקֵהֶה שׁוֹבֵת קַרְדֻּמִּי.

שָֹכִיר יוֹם קָצָר אָנֹכִי,

פּוֹעֵל נָטָה לִגְבוּלְכֶם,

וְלֹא עֵת דְּבָרִים לִי עָתָּה,

וְלֹא יוֹם תְּרוּעָה לְכֻלְּכֶם.

אֵיכָה נִשָֹּא פָנֵינוּ?

בַּמֶּה נְקַדֵּם יוֹם יָבֹא? –

אִישׁ לְחֶשְׁבּוֹן עוֹלָמוֹ!

אִישׁ לְסִבְלוֹת לְבָבוֹ!

ספחתי השיר הזה, מן “העולם” ג' 1923 למען יבינו הקוראים ביותר שירי “חוטב-עצים”.