עַל עֶרֶשֹ דַּוָּי כִי שָׁכַב
אֲבִיגְדוֹר בַּחֲלוֹתוֹ,
קָרָא לִבְנוֹ יְחִידוֹ,
טֶרֶם גָּוַע, לְצַוֹּתו.
"בְּנִי יְקִירִי, רָחַשׁ,
הִגִּיעָה עִתִּי לְהִגָּאֵל
מִמַּכְאוֹבַי הַנּוֹרָאִים;
תּוֹדָה לֵאלהֵי יִשְֹרָאֵל!
פְּצָעַי מִידֵי “הַמֵּאָה הַשְׁחוֹרָה”
הֵם, הֵם לִי עֵדִים,
שֶׁלָּחַמְתִּי בְעַד כְּבוֹד אִמְּךָ,
לְבַל יְטַמְאוּהָ זֵדִים!
וְחַרְבָּם בָּאָה עַד נַפְשִׁי,
נִגְדְעָה מֵחַיִים חַיָתִּי,
וְעָלֶיךּ, בְּנִי, לִדְאוֹג,
לְבַל תֹּאבַד גַם נִשְׁמָתִי!
וְלָכֵן הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבַּעְתִּיךָ
כִּי שָׁנָה תְמִימָה תְקַדֵּש
שֵׁם יָהּ בְּאִמְרַת קַדִּישׁ,
וּבִתְפִלָּה יוֹם יוֹם תְחַדֵּשׁ!
"בִּי נִשְׁבַּעְתִּי וּבִזְקָנְךָ
הַלָּבָן כְּכֶסֶף טָהוֹר
כִּי כְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶֹה!"
עָנָהוּ בְנו הַנָּאוֹר.
“אָמֵן! לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ!”
לָחַשׁ הָאָב בִּדְמָמָה;
וַיִסְגוֹר אֶת עֵינָיו וַיִּכּוֹן
לְהַחֲזִיר לְיוֹצְרוֹ הַנְּשָׁמָה!
“שַׁדַּי אֲדוֹן כָּל עוֹלָמִים”,
בְּלַחַשׁ מְדוֹבְבוֹת שִֹפְתוֹתָיו
“אַתָּה אֶחָד, וְשִׁמְךָ אֶ…”
וַיֵּאָסֵף אֶל אֲבוֹתָיו!
יוֹם יוֹם לְבֵית הַתְּפִלָּה
בְּקִישׁ-נוֹב, עִיר הַדָּמִים
הָלַךְ הַבֵּן וְאָמַר
קַדִּישׁ בִּלְבַב תָּמִים!
קוֹר וְגֶשֶׁם לֹא עֲצָרוּהוּ
בִּימֵי חֹרֶף וּבָאָבִיב
רָץ לְבֵית הַמֶּדְרָש
לְהַזְכִּיר נִשְׁמַת-אָב-חָבִיב!
בַּקַּיִץ פָּרְצָה הַמִּלְחָמָה
הַנּוֹרָאָה בְּאֶרֶץ עֵרָבָה!
וַיִּלָּקַח גַּם בֶּן-אֲבִיגְדוֹר
מִקִישׁ-נוֹב לְחֵיל הַצָּבָא.
נֶעֱזָב בֵּית הַמִּדְרָשׁ,
שְׁעָרָיו מִתְאַבְּלִים!
בַּחוּרָיו לַקְרָב הָלָכוּ,
כַּצֹּאן לָטֶבַח מוּבָלִים!
לִבְנָהּ שֶׁהָלַךְ וְלֹא שָׁב,
כּוֹאֵב לֵב אֵם רַחֲמָנִיָּה!
לְדוֹדָהּ כִּי גָז וְאֵינֶנוֹ,
יַעֲלַת הַחֵן בּוֹכִיָּה!
עַל שְֹדֵה-קֶטֶל מָשְׁלָכִים
חֲלָלִים חֳמָרִים, חֳמָרִים;
כְּדוֹמֶן עַל פְּנֵי חוּצוֹת,
שְׁטוּחִים, סְרוּחִים הַפְּגָרִים!
הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים נִפְצָעִים
מוּבָאִים לְתּוֹךְ הַבִּנְיָן,
הוּא “בֵית-הַחוֹלִים”, בְּתוֹכָם
בֶּן-אֲבִיגְדוֹר, וּמְמַלֵּל “מִנְיָן!”
מֵחוֹם הַקַּדַּחַת הוּא דוֹבֵר,
מִגְרוֹן נֶפֶשׁ נִדְהָמָה:
"אִסְפוּ לִי מִנְיָן,
מִנְיָן לַעֲלִיַּת-נְשָׁמָה!"
הָרוֹפֵא, בִּהְיוֹתוֹ יְהוּדִי,
יָדַע צַעֲקָתוֹ הַמָּרָה;
וַיְמַהֵר וַיֶאֱסוֹף אֲנָשִׁים
אֶל הַחֶדֶר, יְהוּדִים עֲשָֹרָה.
וַיִּתְעוֹדֵד הַנִּפְצַע, וַיֵּאָנַח,
וּמִצְעוֹק מָרָה חָדַל;
וַיֶאֱזוֹר שְׁאֵרִית כֹּחוֹ,
וַיִקְרָא בְקוֹל “יִתְגַדַּל!”
וַיֵאָלֵם. גָעוּ הַנֶאֱסָפִים
בִּבְכִי עַל-מוּת לַבֵּן;
מִמָרוֹם הִבִּיט אָבִיו
וַיַעַן בִּנְשִׁיקָה “אָמֵן!”
(הרעיון של השיר שאול משיר גרמני של הדר. היינריך זיף מניו יורק בספר השירים שלו “מן המדבר”)