(משיר זרגוני)
בַּעֲרוֹב הַיּוֹם, כִּשְׁקוֹעַ
הַחַמָּה, בִּקַשְׁתִּיהָ,
וּבֵין עֲצֵי הַיַעַר
בִּמְנוּסָהּ רְאִיתִיהָ!
פַּעַם בִּשְׁפַל הָעֵמֶק,
בַּבִּקְעָה הַיְפֵה-פִיהָ,
וּפַעַם בַּעֲנַן הָהָר
מִתְחַמֶּקֶת חֲזִיתִיהָ!
לִפְעָמִים וָאֶרְאֶנָּה
צוֹלְלָה בּלֵב הַיָּם,
וְהַאֲמֵן הֶאֱמַנְתִּי,
מְלֹון הַחַמָּה שָׁם!
וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה,
וְשָׁנִים כַּמָּה וְכַמָּה,
עוֹד אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ,
אֵיֵה מְלוֹן הַחַמָּה?!