צִפּוֹר־אָדָם, שֶׁבָּאַוִּיר,
עַל גַּן־הָעִיר,
אֶל בֵּין הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן תַּאֲבִיר, –
שֶׁמָּא תוּכַל אוֹתִי הַעֲבִיר
מֵעוֹלָם זֶה אֶל עוֹלָם־דְּבִיר?
שׁוּר: חָדַל גֶּשֶׁם. עוֹד מַבְהִיקוֹת
טִּפּוֹת־שְׁבוֹ
בַּגָּן עַל עָלִים, כְּמוֹ נְשִׁיקוֹת…
אַךְ לִי כְעַקְרַבִּים הֵן מְצִיקוֹת,
בְּהָעִיק עוֹלָם וְצַעַר בּוֹ.
הָעוֹלָם נַעֲשָׂה לִי שַׁבָּאִי
וּלְנַפְשִׁי – כְּלוּב,
אֲשֶׁר בּוֹ כוֹמְשָׁה הִיא בַחֲשָׁאִי…
עוֹד מְעַט וְשָׁכְחָה רֹן פְּלָאִי,
בְּיַלְדוּתָהּ שְָׁמְעָה מִפִּי כְרוּב; –
אַךְ כִּי רָאֲתָה אֵת שְׁבִילְךָ,
בַּתְּכֵלֶת שְׁבִיל,
חֵץ־זָהָב שֶׁל זִכְרוֹנוֹת פִּלְחָהּ,
כַּצִּפּוֹר נִנְעֲרָה, וּבְגִילְךָ
עַל דְּרוֹר מְרוֹמֵי־אוֹר, לָהּ גִיל.
שָׂאֶנָה! – וַדַּאי יֵשׁ לֵאלֹהַּ
רָם עוֹלַם־הוֹד,
שָׁם יֵשׁ עוֹד, יֵשׁ לִמְצוֹא מַרְגּוֹעַ:
לָשׁוּט בְּמֶרְחַב־יָהּ גָּבוֹהַּ
וְלִשְׁכֹּחַ תֵּבֵל, אֶרֶץ־נוֹד.
וּוַדַּאי יֵשׁ בְּמֶרְחַקִּים כְּחֻלים
אִי, עֵדֶן־אִי
בּוֹ עוֹד לֹא נֶחְקְרוּ הַגְּבוּלִים:
בֵּית כְּרוּבִים שָׁם, שֶׁהֵם גְּאוּלִים
מֵעוֹלָם זֶה – מִבֵּית־הַשְּׁבִי.
לְשָׁם כְּנָפֶיךָ פְּרוֹשׂ הַלְּבָנוֹת,
שָׂא נַפְשִׁי, שָׂא! –
כִּי פְצוּעָה הִיא, וּמְבַקְּשָׁה מָנוֹס –
וְטָבְלָה וְאָבְדָה, כִּכְנַף־רְנָנוֹת,
בַּשִּׁיר, בִּרְקִיעַ עוֹלָם־בָּא… –
וְאִם כָּלִיל נַפְשִׁי מִן הָעוֹלָם
לֹא תוּכַל צֵאת,
בֵּאין מָנוֹס מִן הַחַיִּים וְקוֹלָם;
וְאִם תּוֹכָה חוֹלָם, עִם שְׁאוֹלָם
עַד מָוֶת תְּאֻלַּץ הִיא לָשֹאֵת, –
לוּ רֶגַע אֶחָד אֵל יַרְאֶנָּה
אֶת נוֹף־ הַחֲלוֹם!…
וְכִי לְעוֹלָם זֶה תְּשִׁיבֶנָה,
וְשׁוּב לְגֵיהִנֹּם תּוֹרִידֶנָּה –
הִיא תוֹרִיד אִתָּה חֲזוֹן־הָרוֹם:
לְאָח אוֹבֵד, שֶׁכּמּוֹץ יְסֹעַר
בְּחֶשְׁכַּת – לֵיל,
בְּשִׁירָהּ תּוֹרִיד חֲזוֹן־הַזֹּהַר
שֶׁל נוֹף, שֶׁשַּׁעֲרוֹ הַמְּפֹאָר
הוּא קֶשֶת, תּוֹכָהּ מְגַחֵךְ אֵל.
אוקטובר, 1919