צִפּוֹר־אָדָם, שֶׁבָּאַוִּיר,

עַל גַּן־הָעִיר,

אֶל בֵּין הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן תַּאֲבִיר, –

שֶׁמָּא תוּכַל אוֹתִי הַעֲבִיר

מֵעוֹלָם זֶה אֶל עוֹלָם־דְּבִיר?

שׁוּר: חָדַל גֶּשֶׁם. עוֹד מַבְהִיקוֹת

טִּפּוֹת־שְׁבוֹ

בַּגָּן עַל עָלִים, כְּמוֹ נְשִׁיקוֹת…

אַךְ לִי כְעַקְרַבִּים הֵן מְצִיקוֹת,

בְּהָעִיק עוֹלָם וְצַעַר בּוֹ.

הָעוֹלָם נַעֲשָׂה לִי שַׁבָּאִי

וּלְנַפְשִׁי – כְּלוּב,

אֲשֶׁר בּוֹ כוֹמְשָׁה הִיא בַחֲשָׁאִי…

עוֹד מְעַט וְשָׁכְחָה רֹן פְּלָאִי,

בְּיַלְדוּתָהּ שְָׁמְעָה מִפִּי כְרוּב; –

אַךְ כִּי רָאֲתָה אֵת שְׁבִילְךָ,

בַּתְּכֵלֶת שְׁבִיל,

חֵץ־זָהָב שֶׁל זִכְרוֹנוֹת פִּלְחָהּ,

כַּצִּפּוֹר נִנְעֲרָה, וּבְגִילְךָ

עַל דְּרוֹר מְרוֹמֵי־אוֹר, לָהּ גִיל.

שָׂאֶנָה! – וַדַּאי יֵשׁ לֵאלֹהַּ

רָם עוֹלַם־הוֹד,

שָׁם יֵשׁ עוֹד, יֵשׁ לִמְצוֹא מַרְגּוֹעַ:

לָשׁוּט בְּמֶרְחַב־יָהּ גָּבוֹהַּ

וְלִשְׁכֹּחַ תֵּבֵל, אֶרֶץ־נוֹד.

וּוַדַּאי יֵשׁ בְּמֶרְחַקִּים כְּחֻלים

אִי, עֵדֶן־אִי

בּוֹ עוֹד לֹא נֶחְקְרוּ הַגְּבוּלִים:

בֵּית כְּרוּבִים שָׁם, שֶׁהֵם גְּאוּלִים

מֵעוֹלָם זֶה – מִבֵּית־הַשְּׁבִי.

לְשָׁם כְּנָפֶיךָ פְּרוֹשׂ הַלְּבָנוֹת,

שָׂא נַפְשִׁי, שָׂא! –

כִּי פְצוּעָה הִיא, וּמְבַקְּשָׁה מָנוֹס –

וְטָבְלָה וְאָבְדָה, כִּכְנַף־רְנָנוֹת,

בַּשִּׁיר, בִּרְקִיעַ עוֹלָם־בָּא… –

וְאִם כָּלִיל נַפְשִׁי מִן הָעוֹלָם

לֹא תוּכַל צֵאת,

בֵּאין מָנוֹס מִן הַחַיִּים וְקוֹלָם;

וְאִם תּוֹכָה חוֹלָם, עִם שְׁאוֹלָם

עַד מָוֶת תְּאֻלַּץ הִיא לָשֹאֵת, –

לוּ רֶגַע אֶחָד אֵל יַרְאֶנָּה

אֶת נוֹף־ הַחֲלוֹם!…

וְכִי לְעוֹלָם זֶה תְּשִׁיבֶנָה,

וְשׁוּב לְגֵיהִנֹּם תּוֹרִידֶנָּה –

הִיא תוֹרִיד אִתָּה חֲזוֹן־הָרוֹם:

לְאָח אוֹבֵד, שֶׁכּמּוֹץ יְסֹעַר

בְּחֶשְׁכַּת – לֵיל,

בְּשִׁירָהּ תּוֹרִיד חֲזוֹן־הַזֹּהַר

שֶׁל נוֹף, שֶׁשַּׁעֲרוֹ הַמְּפֹאָר

הוּא קֶשֶת, תּוֹכָהּ מְגַחֵךְ אֵל.

אוקטובר, 1919