וְכִי מִקְּרָב פְּצוּעִים יָבוֹאוּ, וְנָדוּ לְךָ:

"בֶּן אָדָם, הִכָּלֵם,

כִּי לֹא דָמְךָ שָׁפַכְתָּ בַּקְּרָב אֶת הָרָע", –

כֹּה תַּעֲנֶה: “אַחַי – לֹא בִשְׁפָךְ־דָּם אֶגְאָלֵם”.

וְכֹה תּוֹסִיף: "בְּמוֹתִי – בִּי מֵת עוֹלַם־יָהּ,

בְּהֵאָלְמִי – יָהּ עִמִּי יֵאָלֵם;

וּבְלִי זֶמֶר־חַיַּי הַחֲרִישִׁי, שִׁיר־מָה –

הָעוֹלָם לְעוֹלְמֵי־עַד לֹא יְהִי שָׁלֵם"…

יאנואר, 1920.