לֹא סִלֵּק אֵל מִמֶּנִּי אֶת שְׁכִינָתוֹ –
הַשִּׁיר לָעַד מָעֻזִּי!
גַּחַלְתִּי עוֹד בַּלֵּב, וּלְשׁוֹנִי לְשׁוֹן־אֱמֶת,
וְאִם קוֹדֵר חֲרוּזִי.
עֻנֵּיתִי – לָכֵן גְּבֹהָה־גְבֹהָה לֹא אֲדַבֵּר,
וְלַחֲרוּזִי אֵין בְּרַק־צוּרָה:
אַךְ כְּעֵין הַקֶּשֶׁת, גֶּשֶׁר־הוֹד עַל־פְּנֵי תְהוֹם רָכוּב –
בּוֹ תוֹפַע נַפְשִׁי שְׁבוּרָה…
1920.