א 🔗
אָנֹכִי בֶן אֶרֶץ אַחֶרֶת,
בָּהּ פְּרִיחַת עוֹלָמִים וְשִׁיר;
אַךְ סָגְרוּ עָלַי שְׁמֵי־עוֹפֶרֶת,
וּשְׁאוֹנָהּ וַאֲבָקָהּ שֶׁל עִיר.
בְּהָמוֹן שֶׁל כְּרָךְ יֵש גַּם זִמְרָה,
וְיֵשׁ נוֹי בְּאוֹר לֵילוֹתָיו גַּם הֵם:
אֲנִי אַךְ בּוֹ עוֹבֵר בְּלִי אִמְרָה,
וְלִבִּי שָׁבוּר כְּאֵב חֲסַר־שֵׁם…
ב 🔗
לֹא יָשׁוּב לֵב, אַחֲרֵי הֶעֱלָה
חֲלוּדָה, הֱיוֹת מֵאִיר־תָּם;
וּכְעִיר הַחַיִּים וְהַחֶלְאָה
בּוֹ דָבְקוּ, לֹא יִשְׁטֹף הַיָּם.
יֵשׁ גְּאֻלָּה בִיסּוּרִים לַכֵּעוּר,
וְלַחֶלְאָה – בַּשִּׁירָה יֵשׁ פְּדוּת:
לִי חֲלוּדָה בְלֵּב חִדְלַת־תֵּאוּר,
לִי זְוָעָה בַלֵּב חַסְרַת־דְּמוּת…
ינואר, 1921.