כִּי לַשָּׁמַיִם אַבִּיט:

מֵאַיִן פְּדוּת לִי תָבוֹא? –

מְגַחֵךְ לִי הַשֶּׁמֶשׁ,

וּתְגַחֵךְ לִי הַתְּכֵלֶת;

"אִם אֱלֹהִים תְּבַקֵּשׁ,

אַל תְּבַקְּשׁוֹ בִמְרוֹמֵנוּ:

לֹא נִמְצָא פֹה הֵיכָלוֹ,

כָּאן כִּסֵּא־כְבוֹדוֹ אָיִן.

דַּע, הֶעְתִּיק אֵל מִשְׁכָּנוֹ,

וְקָבַע זְבוּלוֹ חֵֶרֶשׁ,

עִם כְּרוּבָיו עוֹשֵׂי דְבָרוֹ,

בְּלִבְּךָ, בֶּן־הָאָדָם!

בּוֹ רְקִיעִים שִׁבְעָה מָּתַח,

וּשְׁמָשׁוֹת שֶׁבַע תָּלָה –

בִּתְהוֹם אֵין־סוֹף לְבָבְךָ,

בְּמַעֲמַקֵּי תְּהוֹם־הַתְּכֵלֶת.

וְשִׁבְעָה רְקִיעִים אֵלֶּה –

צֵא אַתָּה עַכְשָׁיו, גַּלֵּם!

גַּם דְּבִיר־הָאֵל שָׁם תִּמְצָא,

וְכִסְאוֹ שֶׁנִּתְעַלֵּם.

הַדְּבִיר – בְּשִׁיר־אֲמִתְּךָ

מֵאֹפֶל תְּגַלֶּנּוּ;

וְכֵס־יָהּ, כְּמוֹ יְחֶזְקְאֵל,

בְּאִשְּׁךָ תַּדְלִיקֶנּוּ"…

1922.