מֵאֶבְלִי קַמְתִּי לַיְלָה וְעֵינִי רֹם הִשְׁקִיפָה:
מָה, אַחֲרֵי הַ“שְּׁלֹשִׁים”, שְׁחָקִים הִטֶּהָרוּ!
לִתְכֶלְתָּם יֶתֶר עֹמֶק, וְרוּחַ עֶצֶב שָׁרוּי
בַּכֹּל – וְזֹךְ, וְיִפְעָה…
אֲצִילֵי־יָגוֹן סַהַר שָׁט, בַּתְּכֵלֶת מוּרָם,
וְחִוֵּר, וְשִׁבְעָתַיִם עָדִין, רַב־הַסֵּבֶל.
וְעַנְנֵי־הַשַּׁיִשׁ, תְּפוּשֵׂי אוֹר וָאֵבֶל –
מָה יַכְסִיף רַךְ הִרְהוּרָם!
לִי נִדְמָה רֶגַע: עוֹלְמֵי קְסָמִים וּמַרְגּוֹעִים,
לְנֶפֶשׁ גְּדוֹלָה מִקְלָט – עַנְנֵי־הַטֹּהַר.
וָאַאֲמִין לִרְאוֹתָהּ, מְשַׁוָּה יֶתֶר זֹהַר
וָחֵן לְעוֹלְמֵי־יָהּ הַגְּבוֹהִים…
ספטמבר, 1922.