אִם יָשָׁר דַרְכְּךָ וְאִם עָקוֹם,

אִם מְהִיר־הַמּוֹרַָד אוֹ אִם אִטִּי, –

לַנֹּחַם, אָחִי, אֵין כָּל מָקוֹם:

יְהִי מַה יְהִי, וְלוּ אַךְ אֲמִתִּי.

בְּדַרְכְּךָ זוֹ אֵל אוֹתְךָ הִנְחָה

בְּאַלְפֵי חוּטִים נַעֲלָמִים;

אַךְ קָצְרָה גַם יַד אֵל מָגִנְּךָ

לִסְתּוֹר חוּט אֶחָד רְקוּם־עוֹלָמִים.

לֵךְ אֶל אֲשֶׁר הֵם יִשְמְׁכוּךָ,

לֵךְ – אִם לִזְכוּת וְאִם לְחוֹבָה;

וְהַאֲמֵן: גַּם עָקָה בְרוּכָה,

וְצַרַת־לֵב – גַּם זוֹ לְטוֹבָה.

לֹא אַשָּׁף, הַאֲמֵן, שַׁךְ בַּחוּטִים

אֶת דַּרְכְּךָ תּוֹךְ אַרְמוֹן־תּוֹעִים;

סוֹף כָּל הַמְּבַקְּשִׁים – נוֹהִים, קְמוּטִים –

לִמְצוֹא אֶת הֵיכַל־הַמַּרְגּוֹעִים:

אִישׁ אִישׁ, בִּרְתֵת גִּיל־עַד אַל־כָּלֶה,

פִּתְרוֹנוֹ יִמְצָא לְחַיֵּי חִידָה –

עֵת, בִּרְאִי עוֹלַם־בָּא, תִּגָּלֶה

לוֹ דֶרֶךְ־חַיָּיו הַיְּחִידָה…

יוני, 1924.