דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים וּמְצוּקוֹת־הַשְּׁאוֹל
שְׁמֵךְ אֲנִי אֶשָּׂא כִמְנוֹרָה.
וְרִטֵּט לִי אוֹרֵךְ – בִּישִׁימוֹן־הַשְּׁחוֹר
בְּעָבְרִי בִּרְתֵת אֲפוּף־מוֹרָא.
וְרִקֵּד בִּתְהוֹמוֹת־מַחְשַׁכִּים הָאוֹר
חֲרִישִׁי וּמָתוֹק כִּבְשׂוֹרָה:
“הִיא אֲהֵבַתְנִי”.
תֵּילִיל בְּגֵיא־הַצַּלְמָוֶת אֵין־גְּבוּל
סוּפָה, וְיֶאֱנוּ רוּחוֹת.
אֶחָד אֲנִי בְּהַלְוָיַת־הַמֵּת –
וְלִי קִינוֹתֵיהֶם עֲרוּכוֹת.
פֶּתַע – וְצִלְצֵל בִּמְתִיקוּת קוֹל רַךְ,
כּפַעֲמוֹן־פָּז עַל מֵי־מְנוּחוֹת:
“הִיא אֲהֵבַתְנִי”.
שׁוֹמֵם יְהִי דַרְכִּי וְאָפֵל וְרַב.
כְּבָר הַמֵּת הוּרַד לִמְחלָּה,
נִסְתַּם הַגּוֹלֵל, וְ“קַדִּישׁ” עָלַי
תִּצְעַק הַסּוּפָה בְּחִילָה.
אֵי מִזֶּה יָבוֹא אָז לַחַשׁ טַל־דְּבָשׁ,
וְרָחַף כִּבְכִי וְכִתְפִלָּה:
“הִיא אֲהֵבַתְנִי”.
אבגוסט, 1925.