זִכְרִינִי עֵת יָמֵר הַלֵּב יִתְיַפֵּחַ
לְעִתּוֹת בַּצָּרָה אֲיֻמָּה,
עַל רַעְיָה גוֹסֶסֶת בִּבְכִי מִשְׁתַּטֵּחַ,
בְּעַרְפְּלֵי מוֹרְפִין הֲמוּמָה
בְּכַף־הַמִּפְלֶצֶת הַגְּרוּמָה –
זִכְרִינִי־נָא אַתְּ,
וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!
זִכְרִינִי עֵת כֻּלּוֹ יִתְרוֹקֵן לְבָבִי
וְנַפְשִׁי, כַּמְִדְבָּר, שׁוֹמֵמָה.
עֵת תָּבוֹא הַשְּׂמָמִית וְתִפְּשָׂה בְנָוִי,
בְּנָוִי, בִּלְבָבִי – וְתָלְתָה דוֹמֵמָה
קוּרֶיהָ, זוּ רִקְמַת־הָאֵימָה, –
זִכְרִינִי־נָא אַתְּ,
וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!
זִכְרִינִי עֵת כֻּלּוֹ לִרְסִיסִים יִשָּׁבֵר
מִקְּדָשִׁי, דְּבִיר־יֹפִי שֶׁחָרָב;
וְתַחַת מַשּׂוּאוֹת – חַי, רוּחִי יִקָּבֵר,
רוּחִי אֲשֶׁר נִטְרַף טָרֹף
בְּיוֹם חֲרוֹן־אֵל אֲשֶׁר שָׁרָף, –
זִכְרִינִי־נא אַתְּ,
וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!
אבגוסט, 1925.