זִכְרִינִי עֵת יָמֵר הַלֵּב יִתְיַפֵּחַ

לְעִתּוֹת בַּצָּרָה אֲיֻמָּה,

עַל רַעְיָה גוֹסֶסֶת בִּבְכִי מִשְׁתַּטֵּחַ,

בְּעַרְפְּלֵי מוֹרְפִין הֲמוּמָה

בְּכַף־הַמִּפְלֶצֶת הַגְּרוּמָה –

זִכְרִינִי־נָא אַתְּ,

וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!

זִכְרִינִי עֵת כֻּלּוֹ יִתְרוֹקֵן לְבָבִי

וְנַפְשִׁי, כַּמְִדְבָּר, שׁוֹמֵמָה.

עֵת תָּבוֹא הַשְּׂמָמִית וְתִפְּשָׂה בְנָוִי,

בְּנָוִי, בִּלְבָבִי – וְתָלְתָה דוֹמֵמָה

קוּרֶיהָ, זוּ רִקְמַת־הָאֵימָה, –

זִכְרִינִי־נָא אַתְּ,

וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!

זִכְרִינִי עֵת כֻּלּוֹ לִרְסִיסִים יִשָּׁבֵר

מִקְּדָשִׁי, דְּבִיר־יֹפִי שֶׁחָרָב;

וְתַחַת מַשּׂוּאוֹת – חַי, רוּחִי יִקָּבֵר,

רוּחִי אֲשֶׁר נִטְרַף טָרֹף

בְּיוֹם חֲרוֹן־אֵל אֲשֶׁר שָׁרָף, –

זִכְרִינִי־נא אַתְּ,

וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!

אבגוסט, 1925.