בנו אחוז בידו מטייל לו האב על המדרכה שבצדי הרחוב. הילד שואל: “אבי מה נושׁא היהודי הזה בסלו”?
“מצות”.
“מצות? הישנן הרבה מצות בעולם”? “הרבה מאד. הלא ידעת כי כל יהודי כשר אוכל מצות בימי הפסח לזכר יציאת מצרים”.
“ולו לא יצאו בני ישראל ממצרים לא היו אוכלים מצות”?
“לא”!
“ומה היה היהודי הזה נושא אז בסלו”?
“טפש קטן, אזי היה נושא עגות”!
“עגות? הרק עגות ולא תפוחים”?
“גם תפוחים”.
“מדוע גם תפוחים ולא איזה דבר אחר”?
" ― ― ― ― ― ― ― ― ― ― ― ― "
“מדוע אבי, תפוחים דוקא? אמר נא לי. הבשביל שהם ג”כ עגולים כעגות?"
“אפשר בשביל שהם עגולים. אבל בל תרבה לשאול ככה”.
הילד שותק רגע ואח"כ הוא מוסיף לשאול:
“מדוע אבי עגולה המצה?”
“יען כי מעגלים אותה הוא נעשית עגולה”.
“הגם את התפוחים מעגלים”?
“לא התפוחים צמחים על העצים והם מתעגלים מאליהם”.
“מה יש יותר בתבל, תפוחים או מצות?”
“אל נא תתבהמה ככה. לא מניתי את המצות וגם לא את התפוחים”.
“מדוע אבי לא מנית”?
“משום שאין לי פנאי”.
“אבל לו היה לך פנאי יכולת למנותם”?
" ― ― ― ― ― ― ― ― ― ― ― ― "
“אבי, למדתי רק ארבע קשיות, מדוע לא יש חמש או שלש קשיות?”
“אם תהיינה חמש או שלש קשיות הלא תשאל ג”כ".
“לא לא, חי נפשי, לא אשאל, אבי הגד מדוע אין חמש קשיות. מדוע אין שלש קשיות”?
“איני יודע”.
“מדוע אינך יודע”?
"הרפה ממני ― ― ― ― "
“אָבי, האם גם המלאכים אוכלים מצות בפסח”?
“מלאכים אינם אוכלים כל עקר”.
“ומה איכפת להקב”ה, כי גם אנחנו נאכל לחם בפסח, אבי"?
“הנח לי, ולא, תשיג מהלומות”!
“הגם המלאכים ישיגו מהלומות”?
" ― ― ― ― "
“אבי הגם המלאכים יעשו את הסדר”? האב אינו משׁיב.
“אבי מי ישאל את “הקשיות” להמלאכים”?
“שתוק נער טפש.” ― ― ― ― "