בצותא חדא ישבו יהודים מיהודים שונים, ונתפתח פולמוס ביניהם ע"ד בחירת דיפוטטים אל הפרלמנט. התגלגלה השאלה ביניהם: "מי מהקנדידטים יזכו להבחר? התחבטו והתנגחו והתנגשו המתוכחים והמתנבאים הפוליטקיים בסברות והקישים ישרים ועקומים, בפלפולים ומסקנות חדים וחרופים ולא באו, כנהוג, לשום הנחה ומסקנה אחת.
“יהודה יעלה! האגיטטרים הלאומיים, האלמנטים הברואים, הכחות הרעננים הללו העובדים עבודתם בשביל עמם בלי פרטניות, ויש להם המרץ והתקף, לתבוע זכיות־בני־אדם, בלי בקשות רחמנות, בלי שתדלנות וכירכורים, המה, רק המה בודאי ובודאי יבחרו הפעם לבית־הבחירה”, כן צועק איזה צעיר בהתלהבות.
“אוטופיה, חלום שבחלומות! לא איפשר עוד דרא. – לעמנו אי אפשר עוד להתרכז כאומה בפני עצמה ולבחור קנדידטים משוחררים מכל השפעה מפלגותית – רחוקים היהודים עוד מכל השאיפות והתביעות הצבוריים של עם מקולטר, שאינו מוסמך על כתף חברו”, סנן איזה איש באמצע שנותיו.
“ואני מוסיף כי צריכים אנו להתפשר עם השכנים ואין לנו לעשות פוליטיקה יהודית, כי יש לחוש לסכנת נפשות ולפורענות המתרגשות עתה בימינו אלה. – נניח כי יבחרו יהודי; אדע ברור, כי לא ימיטו היהודים בעצמם רעה על ראשם ולא יבחרו ביהודי ציוני, כ”א בודאי ובודאי ביהודי מתבולל". נואם איזה זקן.
“נפש שפלה ועבדותית”! נוהם “האיזה הצעיר”.
“אלו ואלו, המתבוללים והציונים, אפיקורסים גמורים הם. אין יראת שמים בלבם. ומוטב שיבחר קנדידט נוצרי ע”י דעות יהודים מאשר יעלו אלה “קרקפתי דלא מנחי תפילין לגדולה”, אומר איזה בעל ירמילקה גדולה וקפוטה ארוכה ופאות ארוכות.
“נשמה שחורה, מכוערה ומגונה”, מעיר ה“איזה צעיר”.
“את מי יבחרו היהודים במחוזות, שיש להם רוב דעות, איני יודע. אפשר יבחרו בלאומי, אפשר במתבולל אפשר בנוצרי. הכל אפשר. אבל כמחוז השני בעיר וו. בודאי ובודאי יבחר קנדידט אנטישמי”, מגיד איזה בעל פנים מתיאשים וכלו אומר ספקן ופסימיסט קודר, שישב בכנופיא ולא השתתף עד עתה בהדיסקוסיה.
“מגלן? מהיכן אתה יודע? איזו ארגומנטים יש לך”? שאלו הרבה קולות ברגזה.
“הלכך בטוחה בחירת אנטישמי במחוז ההוא” – השיב הלז בניחותא – “משום שכל יושבי המחוז הם יהודים”.