– אהרן שלי! שלום! אתה כאן? מאורע! זה כבר לא ראיתיך.
– שלום דוד חביבי, אתמול באתי אל העירה שלנו וקדמתי בשחר לסור הנה. ומה שלומך אתה? מה אתה עושה בבקר השכם ביער? מילא אני, תינח…
– חיי הדגים במים וחיי אני בימי האביב החמים יער. טוב אהרן שלי, טוב שפגשתיך פה. כפי שאזכרך בימי ילדותנו הנך בעל נפש שירית ותבין בודאי את שפעת רעיוני ותרגיש כמוני… הלא? אהרן שלי ויכולתי לתאר לך את הרשמים, אשר יעשה עלי היער עתה. אַח אַח עתה…"
– אמנם דוד שלי. יפה היער הזה מאד מאד. אלונותיו רמים, רעננים וטובים לאיזה…
– המתן נא לי, אהרן יקירי, שמעני נא. לא אפשר לי לכלוא את רגשותי המפעפעים וההומים בי לשמע שיחת האילנות של היער העב הפרא והעתיק הלז, שישן עד עתה שנת החרף והקיץ לתחיה.. שח הוא היער בכל אלפי גזעיו וברבבות כפותיו העקומות והמסובכות המתחילות מלבבות ורוחצות בזיו השמש, אשר יור רסיסים של אורות נחפזים…
– דוד יקירי, עודך זה הפיטן שהיית לפנים. כשאני לעצמי… אני כבר…
– חכה חכה אהרן אל תפסיקני, מה אמרתי לך לפני רגע? כן, “רסיסים של אורות נחפזים”, ותפזזנה הקרנים, ותשטופנה נקדות הזהר ותהיינה לים מלא, ים זהר ותלטפנה את לבי הסוער, את פני הבוערות ואני מקשיב בחשק קודח אל כל רשרוש היער, אל שירתו העדינה, אל תפלתו הנאוה, לתפלת הקימה, המלאה רזים, רזים, רזים, בלבי מבצבצת רוח המהקדש למראה דשא ונטעיו השונים הגדלים פה בערבוביא פיוטית חפשים ופראים ועדויים רסיסי טללים כאבני יהלום מתנצצות… חידות חיים חצופים ושובבים זורמות בנשמתי למראה להקת תפרים (שמעטערלינגע), שנבראו באורה ועולים מכל סדק שבקליפות העצים מרחפים ומרחפים ונתלים בעצמרות ענפים…
– כן כן דוד יפה היער, ודע לך ששלי הוא. מעתה שלי הוא. אני קניתיו אצל אדון האחוזה נ. ומתהלך אני עתה ומביט…
– הבט הבט אהרן, הסתכל על הפואמה זו של הקב“ה… אלהות, אלהות ממש אנו מרגישים בכל תנועה ונדנוד העלים. בכל קלוח של מי מנוחות המפכים פה ביער ומשׁתפכים במורד במנגינה חרישה מתוקה וערבה. האח! משולל היכלת אני, להביע לך את כל רגשי. מה תאמר אתה? איזה רושם עושה הטבע עליך, אהרן? הלא היית פיטן בנערותך. שרת על האביב, על השמים, על השמש. הגד נא לי איזו מלה חדשה… איזו אמירה נעימה איזה תאור יפה ע”ד היער הזה?
– הלא הגדתי לך, דוד מחמדי, כי אני קניתי את היער הזה לפני שני שבועות והולך אני עתה ותר – איזו אלונים מוכשרים לעצי הסקה ואיזו לבקוע מהם אדנים…