לוגו
רחשי תודה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%

 

1


עַל כַּנְפֵי הַחַיִּים עַפְתִּי, דָאִיתִי,

עֲדֵי בוֹאִי לִשְׁנַת עֶשְׂרִים וְאַחַת;

וּסְבִיבַי חֶזְיוֹנוֹת שׁוֹנִים חָזִיתִי:

מַחֲזוֹת גִּיל וָעֶצֶב, נַחַת וָשַׁחַת;

פֹּה רִגְשֵׁי עֵדֶן בִּלְבָבִי נִקְבָּצוּ

וּפֹה חִצֵּי רַעַל רוּחִי מָחָצוּ.

 

2


פֹּה יוֹנֵק רַעֲנָן, שַׂרְעַפָּיו מֶה זַכּוּ!

יָשׁוּט בִּתְהוֹם עֹנֶג נַפְשׁוֹ שֹׁקֶטֶת

פֹּה עֶלֶם מִדִּמְעָה עֵינָיו נָמַקּוּ,

נוֹדֵד הוּא מִתְאוֹנֵן, רוּחוֹ לוֹהֶטֶת;

פֹּה דַרְכֵי יֹשֶׁר, וּפֹה – עֲקַלָּתוֹן,

פֹּה גִיל, פֹּה נֶהִי, פֹּה שָׂשׂוֹן, פֹּה אָסוֹן.


 

3


הַחַיִּים כַּיָּם וַאֲנַי בוֹ כָּאֳנִיָּה,

הַמִּקְרִים – סוּפוֹת – הַמְּצוּלָה יַרְתִּיחוּ

הַסְּעָרוֹת בַּעְיָם הָאֳנִיָּה הָעֲנִיָּה

לִתְהוֹם פִּיו פָּעַר לִרְגָעִים יַשְׁלִיכוּ

מִגַּל אֶל גָּל כֹּה נִדְחַפְתִּי, טֻלְטְַתִּי

לִרְגָעִים נוֹאַשְׁתִּי, כִּמְעַט צָלַלְתִּי


 

4


וּלְפֶטֶרְבּוּרְג קִרְיַת מֶלֶךְ הֻשְׁלָכְתִּי

וּתְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת מַהֵר סַבּוּנִי

וּכְעַרְעָר בָּעֲרָבָה בָּדָד נֶאֱנָחְתִּי,

גַּם רָעָב גַּם קָרָה כִֹמְעַט כִּלּוּנִי;

וּרְאוֹת מִקָּרוֹב זָהֳרֵי מַטָּרָתִי

עוֹד הִגְדִּיל פִּצְעִי גַּם הִרְעִישׁ לִבָּתִי.


 

5


צִפָּרְנֵי הַיֵּאוּש לִבִּי קָרָעוּ,

וּבְנִבְכֵי נַפְשִׁי קָדְחָה אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת;

דָּאַגְתִּי, שָׁאַגְתִּי, עֵינַי דָּמָעוּ,

עַד כִּמְסֹס נֹסֵס שָׂמַתְנִי עַצָּבֶת;

חָשַׁךְ לִי שֶׁמֶשׁ גַּם תֵּבֵל קָדָרָה,

אַךְ רַע חָזִיתִי, אַךְ פֶּגַע אַךְ צָרָה.


 

6


פִּתְאֹם, – הוֹי, פֶּלֶא! – הַסְּעָרוֹת נֶאֱלָמוּ,

עַל יַם שַׁלְאֲנָן הַתִּקְוָה תַנְחֵנִי;

שֶׁמֶשׁ גַּם תֵּבֵל לֹא עוֹד לִי יוּעָמּוּ,

גַּם טוֹב וָיֶשַׁע הֵן בָּם תַּחַז עֵינִי;

מִי זֶה לִי הִמְתִּיק גַּם נָתַן הַחַיִּים?

הַכְרוּב אוֹ שָׂרָף אוֹ מַלְאַךְ שָׁמַיִם?


 

7

מַלְאַךְ1 שָמַיִם הוּא צִיר עַל אֲדָמָה,

וּשְׁמוֹ אַהֲרֹן קוֹיפְמַן, הוּא הוֹשִׁיעָנִי:

הוּא הִקְשִׁיב קוֹלִי מִשִּׁבְתּוֹ כִי רָמָה,

הִקְשִׁיב קוֹל לִבִּי וֹבְחַסְדּוֹ עָנָנִי;

אָז סָרוּ כַּצֵּל עַנְנֵי צַלְמָוֶת,

אֵרַשְׂתִּי תִקְוָה, גֵּרַשְׁתִּי עַצָּבֶת.


 

8


לָגֶשֶׁת אֶל הוֹדְךָ, מַלְאָךְ יָרֵאתִי,

מַהֲלָלְךָ לָשִׁיר בִּלְשׁוֹנִי דוּמִיָּה;

לַהֲרוֹת תּוֹדוֹתַי קָטֹנְתִּי, דַּלּוֹתִי,

אַךְ לִבִּי יִסְעַר, אַךְ נַפְשִׁי הוֹמִיָּה;

אַךְ לִבִּי יִרְחַשׁ לָךְ תּוֹדָה וּתְהִלָּה,

בּוֹ שִׁמְךָ יִתְנוֹסֵס עַד עוֹלָם סֶלָה!


 

9


אֲדוֹנִי! הֵן לִבִּי הוּא הוּא מִקְדָּשִׁי,

טִהַרְתִּיו וּנְצַרְתִּיו מִשֶּׁמֶץ דֹּפִי;

וּשְׁכִינַת אֵל בּוֹ הִיא נַפְשִׁי נִשְׁמָתִי,

בָּהּ אַךְ רִגְשֵׁי קֹדֶשׁ אַךְ רִגְשֵׁי יֹפִי;

וּבְקֹדֶשׁ קָדָשִׁים אָרוֹן הֵבֵאתִי,

בּוֹ עֲלֵי לוּחַ שֵׁם קוֹיפְמַן חַקּוֹתִי!


בימות החרף, תרמ“א פ”ב.


  1. כל עושה מעשה מצוה הוא מלאך (מורה נבוכים, ח“ב, פ”ו)  ↩