לְבַת שִׁירָתִי / נפתלי הרץ אימבר

הַגִּידִי לִי בַּת-שִׁירָתִי

לָךְ יְרַנְּנוּ לִבִּי וּבְשָׂרִי,

מַה תִּתְּנִי בְּעַד עֲבוֹדָתִי

מָחָר עֵת אָבוֹא עַל שְׂכָרִי?

"חֵלֶף מַשְׂכֻּרְתֵּךָ אֶתֵּנָה –

עָנְתָה – שִׁמְעָה נָא לִי גֶבֶר,

שִׁמְךָ כָּל שָׂפָה תְּרַנֵּנָה

תָבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קֶבֶר"

"מַה תּוֹעִיל לִי אָז הַכְּתֹבֶת

עַל מַצַּבְתִּי שְׁמִי לְדֵעָה?

וּכְבָר גְּוִיָּתִי נִרְקֶבֶת

וּבְשָׂרִי תֹּאכַל תּוֹלֵעָה.

הָבִי לִי לֶחֶם נָא הָבִי,

הָבִי וּבֶגֶד אֶלְבּשָׁה

חֵלֶף מַשְׂכֹּרֶת-עוּגָבִי

רַק אֵלֶּה מִמֵּךְ אֶדְרשָׁה".