הָר נִדָח הָיָה בָּאָרֶץ,

תֵּל קֵרֵחַ לֹא נוֹשָׁב,

נוֹף שָׁמֵם, חֶלְקַת מִדְבָּר. עֵץ

לֹא נִרְאָה בִּגְבוּלוֹתָיו.

וַיְהִי פֶּלֶא. יוֹם אֶחָד,

– זֶה הָיָה בְּט"וּ בִּשְׁבָט –

צָצוּ פֶתַע עַל פָּנָיו

בְּנֵי אִילָן רַכֵּי עָנָף.

וַיְהִי חשֶׁךְ. וַיְהִי לֵיל.

רוּחַ בָּא. נָשַׁב בִּילֵל.

נָשַׁב רוּחַ. נִשָׂא עָב.

יָרַד גֶשֶׁם, גֶשֶׁם רָב.

יָרַד גֶשֶׁם מְבֹרָךְ.

וַיְבָרֵךְ כָּל נֵטַע רַךְ,

צָמַח יַעַר רַעֲנָן.

עֵץ הִגְבִּיהַּ עַד עָנָן.

הִשְׁתָּאוּ זָקֵן וָנַעַר:

יָהּ! עֵצִים כָּל כַּךְ גְבוֹהִים!

אִישׁ מָנָה בְּאוֹתוֹ יַעַר

שִׁבְעִים אֶלֶף מַחֲבוֹאִים!

צִפְצְפוּ הַצִּפֳּרִים:

“יַעַר – כְּמוֹ בַּסִפּוּרִים!”

צִפְצְפוּ בִּצְוִיץ וּבְצַיִץ

גַם בַּחֹרֶף גַם בַּקַיִץ.

יְלָדִים יְפֵי עֵינַיִם

רָצוּ בֵּין הָאִילָנוֹת

מְלַקְטִים חָפְנֵי חָפְנַיִם

פִּטְרִיוֹת רַעֲנַנוֹת.

שׁוֹבָבִים מִקְצוֹת עוֹלָם

גִלְגְלוּ בּוֹ אֶת יוֹמָם,

וּבַלֵיל בְּאֵין יוֹדְעִים

שׁוֹטְטוּ בּוֹ גַמָדִים.