כי המליץ בינותם (בראשית)

קוֹרֵא יָקָר, מַה בֵּין הַצְּבִי וְזֶה הַצָּב?

זֶה נַעַר פּוֹחֵז, וְזֶה כְּסִיל זָקֵן וָשָׂב.

הָסֵר יוּד מִצְּבִי, וְאָז הַבֵט אַחֲרֵיהוּ

אָז תִּרְאֶה כִּי גַם הוּא לְמִינֵהוּ

צָּב, זֶה הַשֶּׁרֶץ, טֻמְאָתוֹ נוֹדָעָה,

דוֹדוֹ – הַחֹלֶד, רַעְיָתוֹ – הַלְטָאָה…

רַבִּים יִתְפַּלְּאוּ אֵיךְ צְבִי מִמִּין בְּהֵמָה

יִתְחַבֵּר לְצָב שָׁם שׁוֹרֵץ בַּשְּׁדֵמָה…

בֶּן-אָדָם חָבֵר לְרֵעוֹ, וְכָל עוֹף לְקִנּוֹ

כֵּן גַּם כָּל הַשֶּׁרֶץ שׁוֹרֵץ לְמִינוֹ.

חִידָה הִיא! אַךְ מִמֶּנִּי לֹא נַעֲלָמָה

אוֹתָהּ אֶפְתֹּרָה, אָז אֹמַר אֶחְכָּמָה.

חוֹזֵי שַׁדַּי נְבִיאִים קֶדֶם הִגִּידוּ

הָאוֹתוֹת תְּבוֹאֶינָה הֵן לֹא הִכְחִידוּ.

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יֵעָרֶה הַרוּחַ,

הַגּוֹאֵל יָבוֹא, מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ;

הֵן יִפְרַח בְּיָמָיו עֵץ הַשָּׁלוֹם לָרֹב,

זְאֵב יָגוּר עִם כֶּבֶשׂ, פָּרָה עִם דֹב;

לְאִתּוֹת רְמָחִים, לִפְלֹחַ אֲדָמָה קָשָׁה

דַּעַת יִמְלְאוּ מִתּוֹרָה מוֹרָשָׁה,

אַהֲבַת עוֹלָמִים תְּחַבֵּר כָּל בַּחֶבֶר,

אִשָּׁה תִּמְשֹׁל בְּאִיש, וּנְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר.

וְהַיּוֹם כִּמְעַט שָׁב יְהוּדָה בַּקֵּשׁ מָנוֹחַ,

לִשְׂבֹּעַ לָחֶם, אַדְמָתוֹ לִפְלֹחַ.

קָמוּ נְבִיאֵי שֶׁקֶר, וּקְסָמִים בְּיָדָם,

כִּי הַמָּשִׁיחַ הִנֵּה בָּא הַגּוֹאֵל.

אוֹתוֹתָם – שֵׁד יָגוּר עִם בְּנֵי-אָדָם…

חֲזִיר-הַיַּעַר עִם הַחֲמוֹר, וְסוּס צוֹהֵל.

וְהַצְּבִי בְּקַרְנָיו נוֹגֵחַ וּפוֹרֵץ

יִתְחַבֵּר אֶל הַצָּב בָּאָרֶץ שׁוֹרֵץ,

וּבְמוֹשְׁבוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל פְּקִיד עַם עֵבֶר

יִתֵּן הַיִּתְרוֹן לִנְקֵבָה מִגֶּבֶר,

וּמוֹרֵה יְלָדִים גַּם רוּחוֹ קֻדָּשָׁה

מֵרוּחַ הָעוֹבֵר בִּבְרִית-חֲדָשָׁה…

הָאוֹתוֹת בָּאוּ כֵּן שָׂמוּ אוֹתוֹתָם

אַחֲרֵיהֶם וְנָחָשׁ הַמֵּלִיץ בֵּינוֹתָם…

וַאֲנִי כְּמוֹ שֶׁלֹּא אַאֲמִין בְּמֹלֶךְ וְאָמוֹן

כֵּן גַּם לֹא אַאֲמִין בֵּאלֹהֵי-הַמָּמוֹן…

תָּפֵל יַטִּיפוּ מִקְסַם כָּזָב אוֹתוֹתָם,

יַעַן מָה? יַעַן הַמֵּלִיץ בֵּינוֹתָם…

(חבצלת תרמ"ט, גל, 33)