אף כי דרכי

לרגלי כה שגורה,

כל כברה

כה מוכרה.

כל שביל נדוש

אדע מראש –

על כל שעל ליל ויום

קסם לי דרכי תקסום.

כל הנוף לי כחידה

עיני תועה ולא תדע –

אי השביל,

לאן יוביל.

מדי רגע אהגה

ובהזיות אשגה –

ליבי סחרחר.

אולי מחר

יופיע פתע בנתיב

פירחי הקט כה אהבתיו.