אף כי דרכי
לרגלי כה שגורה,
כל כברה
כה מוכרה.
כל שביל נדוש
אדע מראש –
על כל שעל ליל ויום
קסם לי דרכי תקסום.
כל הנוף לי כחידה
עיני תועה ולא תדע –
אי השביל,
לאן יוביל.
מדי רגע אהגה
ובהזיות אשגה –
ליבי סחרחר.
אולי מחר
יופיע פתע בנתיב
פירחי הקט כה אהבתיו.