בַּדֶּרֶךְְ אֵלַיִךְ הָיִיתִי הָלוֹךְ וְחָדוֹל.

נִשְׁאַבְתִּי כְּגַל אֶל חוֹפַיִךְ,

לִבְלַבְתִּי נֶגְדֵּךְ כִּפְקָעִים.

כְּגַן לִקְרָאתֵךְ הֶאֱבַבְתִּי –

כְּגַן בְּנִיסָן עֲנָפָיו רוֹעֲדִים,

קְצוֹתֵיהֶם מִתְרַכְּכִים

          לִפְרִיחָה.

הָיִיתִי דְבוֹרִים שׁוֹקְקוֹת מִלִּבָּהּ שֶׁל כַּוֶּרֶת,

פּוֹרְצוֹת מֵחָשְׁכָּן,

נִפְזָרוֹת מִן הַגּוּשׁ כִּרְדִידִים־שֶׁל־זָהָב,

פוֹזְזוֹת בְּחִשְׁקָן

אֶל כּוֹסוֹת הַנֶּקְטָר בַּמֶּרְחָב.

הָיִיתִי אֵלַיִךְ כֻּלִּי –

וְאַתְּ – רְחוֹקָה וְשׁוֹאֶבֶת.

אִוִּיתִיךְ,

דִּמִּיתִיךְ לִי כְּעִיר רְדוּמָה,

הֲוָיָה כֻּלָּהּ הוֹד, כֻּלָּהּ סוֹד,

לוּטָה הִינוּמָה, בְּשׂוּמָה וְקוֹרֶנֶת.

בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ הָיִיתִי הָלוֹךְ

       וְחָדוֹל.

יֵשׁ דֶּרֶךְ סוֹפֶגֶת הוֹלְכֶיהָ,

אָפִיק מְעַלֵּעַ מֵימָיו,

יֵשׁ דֶּרֶךְ – וְהִיא אַךְ מִזְבַּח־אֲדָמָה –

        מִתְמַשֵּׁךְ כִּמְלוֹא־כָּל־הַחַיִּים.

וַיִּסּוֹב הַגַּלְגַּל.

וּבִנְקוֹף הַזְּמַנִּים יָמַי הָיוּ דֶּרֶךְ.

פְּרָחַי הָיוּ דֶרֶךְ.

בְּגֶשֶׁר־תוּגָה־מִתְנוֹדֵד־בֵינוֹתֵינוּ פָּסַעְתִּי,

יָגַעְתִּי אֵלַיִךְ עָיֵף,

הִגַּעְתִּי סִפֵּךְ – עָמוּם וְחִיצוֹן וְאֵין כֹּל.

אַתְּ־לֹא־אַתְּ וַאֲנִי־לֹא־אֲנִי – כֹּה נִפְגַשְׁנוּ.

וְעַתָּה –

אִם כִּנּוֹר־מְפַכְפֵּךְ־נְכָאִים אָנֹכִי,

אִם פְּרָחַי צַלָּקוֹת וְשִׁירַי־אֲבָנִים,

וְאִם צֵל בֵּינוֹתֵינוּ חוֹתֵךְ כַּסַּכִּין –

שְׂאִי לִי,

אָמֵן כִּי לֹא בִי הָאָשָׁם.