מִקֵּץ שְׁלֹשֶת יוֹם אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי

טוֹב לֵב וּמִתְעַנֵּג בְּזֹאת הַבַּיִת,

בִּגְלַל כְּאֵב מַמְאִיר כְּקוֹץ וָשַׁיִת,

דָּוֶה עֲלֵי עַרְשִׂי אֲנִי שָׁכַבְתִּי;

אֶל מַעֲלוֹת כֹּחִי מְהֵרָה שַׁבְתִּי,

אַף רַעֲנָן הוֹדי כְהוֹד הַזַּיִת;

מִחוּץ יְדַבֵּר פִּי וְלֵב מִבַּיִת,

כִּי מָצְאָה נַפְשִׁי אֲשֶׁר תָּאַבְתִּי.

אֶמְנַע תְּשׁוּאוֹת חֵן, וְלֹא אָנִיעַ

שָׂפָה לְהוֹדוֹת לָךְ בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר,

כִּי לֹא יְשֻּׁלַם חוֹב בְּפֶה מַבִּיעַ.

אָמְנָם, שְׁלֹמֹה דוֹד, עֲלֵי הַסֵּפֶר,

זֹאת חַסְדְךָ רַבָּה אֲנִי אַצִּיעַ,

וּתְהִי לְזִכָּרוֹן עֲדֵי הָאֵפֶר.