בלי מרירות, בלי חולשת הדעת ובלי להצטדק – על תנועת העבודה ללכת כעת לאופוזיציה.

1) להיות אופוזיציה מלאת חיות, ערנית, חריפה ותוקפת – שכל ספסליה מלאים תמיד, כל הימים וכל הישיבות (ומי שאינו יכול – יוחלף), ולא להניח לה לממשלה המתנדנדת הזאת לחמוק אל פינות הזירה – אלא באמצע, לאור היום, ולעיני כולם – להלום בה אמת אחד אמת.

2) להיות מפלגה נוכחת הרבה יותר בעיירות הפיתוח ובשכונות, לחזק כוחם להבחין בין דמגוגיה ובין אמת – לצמצם את הריחוק הרגשי ולעודד קירבה ואמון (הוועידה הבאה בבאר־שבע או באשדוד), להבליט את שייכותם הבסיסית לתנועת העבודה בלי לפגוע בשייכותם העדתית – להציג חברה פלורליסטית המלכדת את השונים בלי לבטל את ייחודו של השונה.

3) יתרונה הגדול של אופוזיציה שאיננה צריכה לקואליציה – ולא להתפשר על מהויות ולא לוותר על עקרונות – ולהכין כאופוזיציה לוחמת וישרת דרך את הבחירות הקרובות – ככל שהממשלה הזאת תחויב לשלם את כל שפע הבטחותיה, ככל שגם אבני הקירות יידעו כי דמגוגיה אינה משתלמת, וכי להטי רטוריקה משלהבת מצליחים רק פעם – להיות אופוזיציה התופסת את העם בשכלו, בלבו ובאמונתו – ובבטחון מקיף והולך כי בין שני הצדדים הצד שלנו צודק יותר ושעל כן גם ינצח. ובקרוב.

יזהר סמולנסקי

דבר (א תמוז תשמ''א 3.7.1981): 13.