יותר ויותר מתברר, כי הפתרון אינו בביירות, הפתרון הוא בשכם.

אפשר למגר את אש“ף בביירות – שורש קיומם ימשיך להצמיח אש”ף, בשינויים כאלה או אחרים; אבל, התקרבות לפתרון שאלות על מלחמה מתמשכתשאלת שכם – השאלה הפלשתינאית – היא התקרבות ליצירת עולם שאינו מצמיח אש"ף, אלא מצמיח סיכוי לפתרון הסכסוך המתמשך: ישראל–ערב.

כל מי שעבד פעם בעקירת יבלית יודע: קיצוץ כל היבלית מלמעלה – אינו מונע את פריצת גידולה מלמטה. כעבור זמן: כל שבר גבעול קצוץ מוציא אז צמיחה כפולה.

*

מלחמה צריך שמטרתה תהיה ברורה והכרחית: לשם מה ועד היכן.

מלחמה זו. האם היא לשם השמדת כל האויב? לשם יצירת הזדמנות למדיניות חדשה? לשם שינוי מפת האיזור? לשם הקלה זמנית ממצוקה מתמשכת? ואולי לשם השגת שלום? או, קצת מכל מטרה ולפי המזדמן? או, שמא, יש מטרת מלחמה מוצהרת ומטרת מלחמה מוצפנת? מפני מי?

האם איננו מנהלים בבת־אחת מלחמת כיבוש, מלחמת השהיה, מלחמת מנע, מלחמת התשה – ומלחמה המכינה מלחמה נוספה?

*

מה יכול ציבור לעשות כשהוא הולך ומרגיש שאין שואלים עוד את פיו – בחשובות ובגורליות שבהכרעות? כשהוא מופתע מעובדות עשויות וגמורות? מה רשאי ציבור לעשות, מה הוא חייב?

יזהר סמילנסקי

דבר (ד תמוז תשמ''ב 25.6.1982): 15.