חיילים וחיילוֹת! מתנדבי ישׂראל, שׂאוּ בּרכה מאת מתנדב לשעבר, בּן הגדוּד העברי מאז, אשר לא זכה הפּעם להילָווֹת אליכם, והרי הוּא מלַווה אתכם בּמבּטוֹ וּבמחשבתוֹ. כּחַייל לשעבר (כּמה עגוּם תוֹאר זה!) היוֹדע כּי ימי־הקטנוֹת שבּמחנה אוֹרבים לבלע את שעוֹת־הגדוֹלוֹת המוּעטוֹת, מברך אני אתכם, כּי גם בּשעוֹת של פּגעים הצפוּיים לכל חייל, וּבשעוֹת של פּגיעוֹת הצפוּיוֹת לחייל עברי בפרט, לא תשכּחוּ כּי יש טעם לסבלוֹתיכם, ותזכּרוּ כּי לא עזוּבים אתם ולא “יתוֹמי־קהל”, כּי אם שליחים, שליחי־עם. ולא אנחנוּ בּלבד, בּני הישוּב, הקרוֹבים אליכם קרבת מקוֹם וקרבת רֵעים, שלחנוּ אתכם. כּי רבּים רבּים הם, אשר אך הד כּלשהוּ יגיע אליהם מעצם היוֹתכם, והם יִצפּנוּ בּלבּם את השמוּעה הטוֹבה הזאת ויהגוּ בּה וימצאוּ בּה ניחוּמים ועזוּז. הלא הם מיליוֹנים! אחים ואחיוֹת, מרוּחקים וּמנוּתקים, לא רוחמוּ ולא נוּקמוּ, בּגיטאוֹת, בּמכלאוֹת־עינוּיים, בּארחוֹת־פּליטים, בּסירוֹת־מעפּילים, וּבכל נכר שהוּא. הם שלחוּ אתכם. אתם נִקמָתם, אתם תקותם. אתם אשר עזבתם משפּחוֹת קרוֹבוֹת, ואתם אשר משפּחה אין לכם – לכוּלכם, לכוּלנוּ, משפּחה אחת גדוֹלה, מפוֹרדת בּחוֹזק־יד, רבּת־סבל, רמוּסה בּרגל צוֹררים וּדווּיה בּיד ידידים. משפּחה זוֹ, מעוּנה וּפצוּעה, אינה נכנעת. היא לא תעשׂה נחת־רוּח לאוֹיבים, וגם לא לאוֹהבים, היא לא תיכּנע עד אחרוֹן היהוּדי.

וּמשפּחה זוֹ היא שהפקידה בּידיכם פּקּדוֹן יקר מאין כּמוֹהוּ, את הגרעין של כּוֹח צבאי יהוּדי, בּתבל שאין הצדק מתגשם בּה אלא אם כּן הוּא לוֹבש כּוֹח. מלחמת־איתנים בּין־לאוּמית זוֹ, אשר עוֹד לא היתה כּמוֹה בּדברי ימי האדם, וּממנה תוֹצאוֹת לדמוּת חיי אדם עלי אדמוֹת, היא גם מלחמת־לאוּמים, כאשר עוֹד לא היתה. אין בּה לוֹחמים “סתם”. כּל לוֹחם על עקירת המוּרסה האיוּמה, הקרוּיה נַאציזם וּפאשיזם, שעלתה בּגוּף האנוֹשי, אינוֹ מוַתר על עמוֹ, על מוֹלדתוֹ, על לשוֹנוֹ, כּי אם דבק בּהם, יוֹנק מהם, ושוֹאב מהם את הכּוֹח לעמידה אחרוֹנה. כּל עם ועם, אם גדוֹל ואם קטן, אם תקיף ואם כּפוּף, מוֹפיע במלחמה זוֹ בּשמוֹ וּבדגלוֹ, בּלי הסתר־פּנים, מחוּבּר לעבָרוֹ וצוֹפה לעתידוֹ. כּל עם, “חוּץ מן היהוּדים”. אוֹיבים – וגם אוֹהבים – בּיקשוּ לראוֹתכם, דוקא אתכם ורק אתכם, כחיילים־סתם, כּבשׂר־תוֹתחים בּלבד, נטוּלי דמוּת יהוּדית, נטוּלי חיים יהוּדיים בּחזית וּבמחנה, נטוּלי משׂא־נפש עצמי, עלוּמי־שם, חוֹסים בצל נכר. אוּלם התנדבוּתכם אתם היא שהכריעה. היא שעמדה לעמנוּ בּהיאבקוּתוֹ עם תקיפי־עוֹלם המבקשים להעלים את קיוּמנוּ בּמלחמה הזאת, שהיא לנוּ יוֹתר מאשר למי שהוּא אחר מלחמת־חיים ממש. התנדבוּתכם היא שנתנה לעם היהוּדי נציגוּת משלוֹ – ואם דלה עדיין וּבלתי־מספּיקה – בּחילוֹת העמים הנלחמים בּחרפּת המין האנוֹשי. ואם עוֹד נזכּה לגדוֹלוֹת מאלה, הרי זה בּזכוּת התנדבוּתכם אַתם וּבזכוּת התנדבוּתם של אלה שיִלָווּ אליכם. וּלפיכך אנוּ נוֹשׂאים אליכם עינינוּ בּציפּיה וּבחרדה: התחזקנה ידיכם? היֶאמץ רוּחכם לשׂאת בּכבוֹד וּבטהרה את הפּקדוֹן היקר שהוּפקד בידיכם?

ויוֹתר משאנוּ מברכים אתכם מבקשים אנוּ להתבּרך בּכם: שתצליחוּ לקיים בּקרבּכם אחוַת־אמת של לוֹחמים יהוּדים, חברוּת ורעוּת בּמחנה וּבחזית, ותנחילוּ כּבוֹד לעמכם בּמַגעכם עם משפּחת־הלוֹחמים האנוֹשית הגדוֹלה. וּבצאתכם בּשלוֹם מכּבשן האש לחיי בּנין ויצירה תביאוּ אִתכם מתוֹך החזית אהבת־ישׂראל, אחוַת־עוֹבדים וכוֹח מאוּמן וּמלוּכּד אשר יגן על השלוֹם והצדק. ויהי רצוֹן שיִקרב יוֹם הנצחוֹן ושנראה כּוּלנוּ בּמַפּלתוֹ של שׂר הטוּמאה, ויקוּים בּנוּ דבר הנביא: “ורִחמתי את לא רֻחָמה, ואמרתי ללא־עַמי עַמי אתה”. כּעתירת אחיכם הנכסף לראוֹתכם בּתפארת־אדם.

אלוּל, תש"ב.