הַשַּׂק מֻנָּח מוּכָן. וְהַשִּׁיפוֹן יִפְרַח –

יֵשׁ דַּי לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם יִטְרַח.

אַךְ אִם פָּרִיץ מַחְלִיף שִׁיפוֹן בְּעַד זָהָב,

נִשְׁאָר כָּל שַׂק בַּבַּיִת רֵיק, צוֹפֶה לַשָּׁוְא.

וְאִם לַגּוֹי בַּכְּפָר אִשָּׁה יֵשׁ וּבָנִים,

וְאִם הֵם רְעֵבִים וְלֶחֶם אֵין צָנִים –

אֵין פֶּלֶא שֶׁהַגּוֹי לְמַחְסוֹרוֹ יִקְשֹׁב

וְאֶל הָעִיר יָבוֹא אֶת לַחְמְךָ לִגְנֹב.

וְאִם יִרְאֶה הַגּוֹי שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל זָהָב

עַל בִּטְנְךָ סָבִיב בְּרַחֲבוּת תִּשְׁכַּב –

הֲרֵי אֵין פֶּלֶא כְּלָל, שֶׁהוּא אוֹתָהּ שׁוֹדֵד.

בִּגְלַל זֶה הַזָּהָב מִכְּבָר שְׁנָתוֹ נוֹדֵד,

בִּגְלַל זֶה הַזָּהָב הוּא פַּעַם כְּבָר חָשַׁב

לֵילֵךְ אֶל הַפָּרִיץ וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו.

אַךְ הַפָּרִיץ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁלּוֹ צָפוּי,

יֵשׁ כֶּלֶב בֶּחָצֵר, רוֹבֶה עַל קִיר תָּלוּי.

הַגּוֹי מַשְׁחִיז גַּרְזֶן. וְלָמָּה הַהֶשְׁחֵז?

לַחְטֹב עֵצִים בַּיַּעַר, כֹּל שֶׁיִּכָּנֵס.

אַךְ הַפָּרִיץ שׁוֹמֵר הַיַּעַר בּוֹ לָצוּד,

מַחְלִיד לוֹ הַגַּרְזֶן בְּפִנָּתוֹ גַלְמוּד.

וְאִם לַגּוֹי בַּכְּפָר אִשָּׁה יֵשׁ וּבָנִים,

וְהַתַּנוּר קוֹפֵא וְאֵין עֵצִים בִּפְנִים –

הֲרֵי אֵין פֶּלֶא כְּלָל, שֶׁהוּא אֵלֶיךָ בָּא

וְדַלְתְּךָ בּוֹקֵעַ בִּתְנוּפָה רַבָּה.

וְאִם אַתָּה מוֹשִׁיט יָדַיִם מוּל גַּרְזֶן,

הַגּוֹי לֹא יִשְׁמָרְךָ, הֵן זֶה לֹא יִתָּכֵן.

וְאִם אַתָּה מֻטָּל קְצוּץ הָאֶצְבָּעוֹת,

וְאִם דָּמְךָ נִגָּר אָדֹם כַּלֶּהָבוֹת –

הֲרֵי אֵין פֶּלֶא כְּלָל, שֶׁהוּא עוֹד מְרַצֵּץ

רֹאשְׁךָ שְׁטוּף הַדָּם, כְּמוֹ בַּיַּעַר עֵץ.

וְאִם בִּנְךָ נוֹשֵׂא רֹאשׁוֹ וְהוּא זוֹעֵק,

מַה פֶּלֶא שֶׁהוּא גַם אֶת רֹאשׁ בִּנְךָ פּוֹסֵק.