הִנֵּה הִנֵּהוּ, זֶה הֶחָם:

מָכַר לַפַּאן יוֹם־עֲמָלוֹ שֶׁבַּשָּׂדֶה.

מְעַט הַכֶּסֶף כְּבָר הוֹצִיא בִּסְבִיאָתוֹ שֶׁבַּמִּמְזָג.

וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ לוֹ לִגְנֹב כִּכַּר־הַלֶּחֶם,

הוּא רָץ הַבַּיְתָה וְהֵיטֵב אִשְׁתּוֹ הִלְקָה.

עַכְשָׁו כּוֹרֵעַ הוּא בָּזֶה – הַבֵּט עָלָיו וּרְאֵה וְהַאֲמִינָה,

כִּי בָּא־נִתְעָה לְכָאן אֶחָד קָדוֹשׁ.

אִשְׁתּוֹ מֻטֶּלֶת שָׁם סְרוּחָה,

כְּסוּס פָּצוּעַ, עַל הָאֲדָמָה.

וְעַל יָדָהּ – זֶה מַמְזְרוֹ הַחַי שֶׁלּוֹ,

מוֹשֵׁךְ שָׁדָהּ וְרַק צוֹעֵק.

וְהוּא – עַל־יַד הָאֶבֶן שֶׁל הָאֵם הָאֱלֹהִית

כְּמוֹ פָּסִיל נוֹסָף בְּכָאן,

בִּשְׁבִיל עוֹבֵר־הָאֹרַח, הַשּׂוֹנֵא הַצְּלָב –

לְמַעַן עוֹד יִהְיֶה לוֹ מַשֶּׁהוּ בַּדֶּרֶךְ,

אֲשֶׁר יוּכַל עָלָיו לִירֹק.