לֶךְ לְךָ לָאוֹמְרִים, כִּי / הַזְּמָן יִכְלֶה וְיִתַּם ־

נִסְתְּרוּ דַרְכֵי אֲדָמָה / מִתְּבוּנָתָם וְדַעְתָּם.

אוֹת לְקַחְתֶּם מִמְּאוֹרִים / יֶחְשְׁכוּ אוֹרָם וְעִתָּם,

מַה תְּשִׂימוּן עוֹד לְבַבְכֶם / לַעֲלוֹתָם אוֹ לְרִדְתָּם?

מַאֲסוּ כָל זֶה, וְתִמְהוּ / עַל יְקוּתִיאֵל אֲשֶׁר תָּם!

(1039־1040)