— ∪ — — ∪ — ∪ — — ∪ — — // — ∪ — — ∪ — ∪ — — ∪ — —
דַּבְּרוּ1 נָא לְבַת מְלָכִים2 כְּבוּדָה3 // הָאֱמוּנָה עֲלֵי קְצִיעוֹת וְקִדָּה4,
הַיְשֵׁנָה בְּצָהֳרָיִם5 וְלָה נוֹתְ־ // נוֹת6 לְבֵיתָהּ שְׁאֵר7 בְּלֹא הִין וּמִדָּה,
לֹא יְגֵעָה וְלֹא בְּפֶלֶךְ עֲמֵלָה8, // לֹא שְׁחֹרָה וְלֹא לְבָנָה בְרֻדָּה9,
שֵׁרְתוּהָ בְּנַעֲרוּתָהּ מְלָכוֹת10 // בַּעֲלוֹת תַּעֲנוּג וְשִׁדּוֹת וְשִׁדָּה11:
יוֹם רְצוֹנֵךְ כְּיוֹם גְאֻלָּה בְּתוֹךְ לִ־ // בִּי, וְיוֹם זַעֲמֵךְ כְּיוֹם הַפְּקֻדָּה12.
-
דברו – אמרו (את הדברים הכלולים בבית האחרון: ‘יום רצונך כיום גאלה’ וכו'). ↩
-
לבת מלכים – ליפה. ↩
-
לבת מלכים כבודה – על פי תהלים מה יד: כבודה בת מלך. ↩
-
האמונה עלי קציעות וקדה – על פי איכה ד ה: האמונים עלי תולע; תהלים מה ט: מר ואהלות קציעות כל בגדתיך; יחזקאל כז יט: קדה וקנה. ↩
-
בצהרים – שנת הצהרים. ↩
-
ולה נותנות – ויש לה שפחות הנותנות. ↩
-
שאר – מזון. ↩
-
לא יגעה ולא בפלך עמלה – מהתענג ומרך. על פי משלי לא יט: ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך; כתובות ה ה: הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת, שתים אינה מבשלת ואינה מיניקה את בנה, שלש אינה מצעת המטה ואינה עושה בצמר, ארבע יושבת בקתדרא. ↩
-
לא שחרה ולא לבנה ברדה – כלומר: היא בת ישראל, שאינה שחורה ביותר ולא לבנה ביותר אלא בינונית. על פי נגעים ב א: בני ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים. ↩
-
שרתוה בנערותה מלכות – על פי ישעיה ס י: ומלכיהם ישרתונך; ישעיה מט כג: והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך. ↩
-
121 ↩
-
כזאת אמרו לה: היום שבו את מתרצית ומתפיסת אלי הוא בלבי כיום גאולה, אבל היום שבו את זועמת וכועסת עלי הוא לי כיום המות. כיום הפקדה – על פי ישעיה י ג: ומה תעשו ליום פקדה. ↩