— — ∪ — — ∪ — — — ∪ — — — // — — ∪ — — ∪ — — — ∪ — — —
וָוִים שְׁחֹרִים כְּמוֹ לַיִל קְוֻצּוֹתָיו1 // וּבְמֹר2 מְכֻתָּב עֲלֵי לֶחְיוֹ כְּמַרְאֵה תָו3
וּמְטַר נְדָבוֹת4 בְּפִיו5, וּכְגַרְגְּרֵי בָרָד6 // חוּץ מִלְּשׁוֹנוֹ וּמִבַּיִת לְשִׂפְתוֹתָיו7.
סוּר מִלְּפָנָיו בְּשׁוּרוֹ8, כִּי בְרוֹבוֹתָיו9 // יַעַשׂ10 כְּמוֹ מַעֲשֵׂה דָוִד בְּרִבְבוֹתָיו11!
-
קווצותיו של האהוב דומים לאותיות וו שחורות כמו ליל. ווים שחרים כמו ליל קוצותיו – על פי שיר השירים ה יא: קוצותיו תלתלים שחורות כעורב; והשוה לעיל עה 3: ושער כחשכה; קפא 1: שערך ליל. ↩
-
ובמר – שהוא שחור. ↩
-
תו – תו הוא השפם הדומה לאות תו בכתב חצי קולמוס שבו נכתבת התו כנון כפופה ארוכה. ↩
-
ומטר נדבות – על פי תהלים סח י: גשם נדבות. ↩
-
ומטר נדבות בפיו – הוא רקו המתוק. ↩
-
וכגרגרי ברד – שנים לבנות. ↩
-
חוץ מלשונו ומבית לשפתותיו – בין לשונו ובין שפתיו. ↩
-
בשורו – בהביטו. ↩
-
ברובותיו – בעיניו הרובות (יורות) חצי אהבה. ↩
-
יעש – יהרג את חושקיו. ↩
-
ברובותיו…ברבבותיו – לשון נופל על לשון. על פי שיר השירים ו ה: הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני; שמואל א יח ז: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. ↩