הפתעת הכיבוש הגדול של השודד מעיראק האפילה על הכיבוש הקטן והמתמשך שלנו. בהלת כל העולם מפני מעשי השודד הגדול מכולם, הסיחה את הדעת מפני אי־רצוננו לפתור את הכיבוש שלנו. מה יעשה העולם לשודד הגדול עוד לא ברור, אבל בתחומי המעשים התלויים בנו ברור שקבלנו דחיית זמן. וכבר מקווים אצלנו שהבעיה שלנו תתמסמס כעת בתוך הבעיה הגדולה יותר, ושמוטכ להתחבר כעת אל כל הרצים להציל מפני המצוקה הגדולה ולהשיג לנו עוד תירוץ שלא לעשות כלום במצוקה שלנו, ושוב לדחות הכל ושוב לא לעשות כלום ושוב “להרוויח זמן”.

אבל מה מרוויחים באמת כשמרוויחים זמן? מרוויחים את הפסד עצמנו. מרוויחים את הזמנת האיום על עצם קיומנו.

השאלה היהודית

כי הגיעו הדברים עד כדי כך, שהשאלה הפלשתינית הלא־נפתרת היא זו שתלך לחרוץ את כיוון ההיסטוריה של ישראל.

לא השאלות החריפות של הקיום היומיומי, ולא השאלות הקשות של החברה והכלכלה, לא העלייה הגדולה ומצוקה הדיור – אלא זו, השאלה היהודית פלשתינית – היא המאיימת כעת עלינו בפינה.

לא רק מפני שהיא שאלת הביטחון, ולא רק מפני שהיא שאלת זהותה של ישראל, אלא מפני שהיא השאלה היהודית. ומי ינצח את מי, ישראל את השאלה היהודית הלא־פתורה הזאת, או השאלה היהודית הלא־פתורה הזאת את ישראל?

המהפך

המפלגות כולן עד אחת עסוקות כל הזמן ראשן ורובן בטחינת השגרה ובמריבות הבית. הן אינן יודעות אחרת. ואין בהן רוח לאחרת. ומי יכין אותנו לקראת מה שהולך ובא? ומי יתחיל לעשות משהו בארץ להזזת פתרון השאלה חוסמת החיים?

האם הדברנים שמדברים יום יום בטלוויזיה, אלה שרואים אותם ושומעים אותם יום יום – אלה יהיו שומרי ישראל ואלה מושיעיו? או – יושבים ומחכים לאדם חדש אחר שיבוא אלינו פתאום מן העננים ברוח פרצים?

או מחכים עד לצפירת האזעקה?

ואולי מחליטים שאין על מי לסמוך, והולכים כעת מאחד לאחד ומוצאים עוד בלתי־משלים אחר, ועוד בלתי־משלים אחר, ועוד בלתי־משלים אחד, עד שיהיו עשרה, והם יצעקו למאה, והם יצעקו לאלף והאלף יצעק למיליון שיתאסף בכיכר ויצעק למהפך?

מפה ומשם

מפה ומשם אומרים לי די, חדל. ואומרים הנודניק הזה. ואומרים הצדקן בעיניו הזה. ואומרים הטרדן הזה. ואומרים אתה חוזר על עצמך, וגם אומרים נמאסת, ולמי אתה חושב את עצמך?

וכנראה גם צודקים. וכנראה הגיעה עת לחדול. כי איזו רשות נוטל לו אדם לנדנד לשכנים, ולעוברים ושבים, לתפוש להם בכנף בגדם ולומר להם מה כן ומה לא, ובהתנשאות כזו וכאילו שלו יפה משלהם?

אלמלא שדברים נאמרים לא מפני שיש רוצה לשמוע, ולא נגמרים מפני שאין רוצה לשמוע.

ומפני שלשתוק – זה להצטרף לעושי המעשים המושתקים.

דבר, 10.8.90

דבר (יט אב תש''ן 10.8.1990): 19.