פֵּרוּד יְדִידִי סוּר וְאַל תִּרְעֵנוּ / כִּי מָחֳרָת נָמוּת וּמַה בִּצְעֵנוּ

נָמוּת, אֲבָל לֹא נֵדַע קֵץ הַזְּמַן – / לֹא בַזְּמַן חָכָם וְיוֹדִיעֵנוּ

יִשְׁכַּח אֱנוֹשׁ מָוֶת וְיַעַל עַל לְבַב / אָדָם אֲדָמָה הָיְתָה מִרְעֵנוּ.

נִסְגָּר בְּתַחְתִּיּוֹת, שְׁקֹט! כִּי לֹא לְךָ / מָוֶת, הֲלֹא אֶחָד יְהִי נִגְעֵנוּ

לוּ נִפְתְּחָה לָנוּ בְתֵבֵל שַׁעֲרֵי / מָוֶת וְנָבֹא אַחֲרֵי רֵעֵנוּ

לוּ יֵשׁ לְכוֹכְבֵי רוּם קְרָבִים ־ אָז לְךָ / הָמוּ כְּמוֹ הָמוּ לְךָ מֵעֵינוּ

לוּ בָכְתָה עַיִן כְּדֵי יָגוֹן ־ אֲזַי / צוּר קִבְרְךָ נָמַס לְרֹב דִּמְעֵנוּ.