הלא את זה כבר עשיתם ועשיתם ועשיתם עשרים ושלוש שנים – כוח ועוד כוח ויותר כוח – ולא הועלתם כלום: ואולי הגיע הזמן לנסות ולהתחיל סוף־סוף לחשוב, לאחר כל־כך הרבה הפעלת כוח ועוד כוח ועוד מוות ועוד הרס ועוד גירוש – אולי כעת לפעול במוח?

אלא שבדיוק מזה אין לממשלה הזאת, ורק קול ענות ההמון בשוק מנחה אותה – עוד מוות ועוד גירוש ועוד דם, ויותר מהם והרבה יותר, ולהראות להם כוח ולדבר איתם כוח ושידעו את הכוח. וכלום לא ישתנה.

מדינה מסכנה. הלא מעולם לא כיבו אש על־ידי אש. הלא מעולם לא הפסיקו מוות על־ידי מוות. איזה אסון צריך עוד ליפול על ראשם כדי להתחיל לחשוב.

מי האחראי

כל רצח בחוצות ובדרכים, שניים אחראיים לו: הרוצחים ויוצרי אין־מוצא. מי שסוגר אנשים באין מוצא מזמין רצח. מי שסותם אנשים ביאוש גמור – דוחף לרצח. ומי שאוטם עצמו ממחשבה – נותן סכינים לאנשים מרים.

אין קל מהכות ואין קשה מהבין. שום פתרון לא בא מעולם משום מכות, אכזריות ככל שיהיו, ומכפישות את המכים ככל שיכו.

ורק ביטול היאוש ורק שביב תקווה.

יזהר סמילנסקי

דבר (ג טבת תשנ"א 20.12.1990): 7