[224]

יָשֵׁן, אַל תֵּרָדַם / וַעֲזֹב הִתְלַהְלְהֶךָ,

הַרְחֵק דַּרְכֵי אָדָם / וְשׁוּר דַּרְכֵי גְבוֹהֶיךָ

וְרוּץ לַעֲבֹד צוּר קָדַם /ּ כְּרוּץ כּוֹכְבֵי נְגוֹהֶיךָ.

דַּי לָךְ, מַה לְּךְ, נִרְדָּם? / קוּם, קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ!

5 הָקֵץ לִרְאוֹת שָׁמָיו / וְאֶת מַעֲשֶׂה אֶצְבְּעוֹתָיו,

וְהַבֶּט אָהֱלֵי מְרוֹמָיו / תְּלוּיִים בִּזְרוֹעוֹתָיו,

וְכוֹכָבִים חוֹתָמָיו – / פְתּוּחֵי טַבְּעוֹתָיו,

וּפְחַד מִפְּנֵי אֵימָיו / וְיַחֵל אֶת יְשׁוּעוֹתָיו,

פֶּן זְמָן יַגְבִּיהֶךָ / וְרָם לְבָבְךָ בְּגָבְהֶךָ.

10 וְצֵא בַּחֲצוֹת הַלֵילוֹת / בְּעִקְבֵי אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת,

אֲשֶׁר בִּלְשׁוֹנָם תְּהִלוֹת וְאֵין תּוֹכָם תֹּךְ וּמִרְמוֹת,

לֵילוֹתֵיהֶם תְּפִלּוֹת / וִימוֹתֵיהֶם צוֹמוֹת,

לָאֵל בְּלִבָּם מְסִלּוֹת / וְלָהֶם בְּכִסְאוֹ מְקוֹמוֹת,

דַּרְכָּם - סֻלָּם לַעֲלוֹת / עַד אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ.

15 דְּמָעוֹת תָּזִּיל עֵינְךָ / וְתִתְחָרֵט עַל פְּשָׁעִים,

וְהִתְחַנֵּן לְמוּל קוֹנְךָ / וְאַל תִּתְחַר בַּמְּרֶעִים,

וְהַשְׁפֵּל מְאֹד אֶת גְאוֹנְךָ / וְקַח הַטּוֹב כִּי נָעִים.

כַּבֵּד אֵל מֵהוֹנְךָ / לְעֵת יַעֲלוּ מוֹשִׁיעִים

וְיִשְׂאוּ קוֹל הֲמוֹנְךָ: / הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ!

20 דֵּלִּים – עָפָר יְסוֹדָם / הַחָכְמָה מֵאַיִן?

וּמוֹתַר הָאָדָם / מִן הַבְּהֵמָה אַיִן -

רַק לִרְאוֹת צוּר כְּבוֹדָם, / רְאוּת לֵב לֹא רְאוּת עַיִן,

וּמוֹצָא מַעְיְנִי סוֹדָם הַטוֹבִים מִיַּיִן,

כִּי כֵן, בָּשָׂר וָדָם, / תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ!

25 יָהּ, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, / אֲשֶׁר כָּל חֶפְצוֹ פָּעַל,

הַמֵּמִית וּמְחַיֶּה / מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיַּעַל,

עֲמֹד לְמִשְׁפָּטוֹ וֶחְיֶה / וַעֲזֹב מֶרֶד וּמַעַל

לֵאמֹר “מָתַי וְאַיָּה / וּמַה לְּמַטָּה וּמַה לְּמַעַל?”

וְאוּלָם תָּמִים תִּהְיֶה / עִם אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ!

[224]

סליחה סטרופית. - בכל צלעית שש הברות, ובעלות השוואים הנעים והחטפיםאינן במניינן. חתימת השם: יהוד(ד)ה. פיוט זה נמסר בכמה נוסחאות, ונראה שהמחרוזת הרביעית בנוסחנו ( 19 - 15 ) אינה אלא תוספת מאוחרת של מעתיק. 1. ישן - כפשוטו, וגם בהוראה: השקוע בשנת הסכלות; התלהלהן (משלי כו, יח) - השתעשעך (בהבלי העולם). 2. גבוהיך (איוב יא, ח) - שחקיך.

1. קדם – קדמון; כרוץ - כתנועת הכוכבים המעריצים את בוראם במהלכם; נגוהיך - מלשון “נגהות”, ישי נט, ט. 4. מה לך – פניית רב-החובל אל יונה הנביא (יונה א, ו). 6. אהלי מרומיו (עיין ישי מ, כב) - שחקיו; בזרועותיו - לפי ציור, המצוי הרבה בפיוטים, נושא הקב“ה את העולם בזרועו. 7. חותמיו - כעין קישוטים באוהל; טבעותיו (אסתר ג, יב) - המשמשות כחותמות. 9. זמן - גורל; ורם - ויתיהר. 10. אנשי שמות - חסידים. 13. בכסאו – עיין שבת קנב, ע”ב: נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. 14. דרכם - דרך חייהם. 16. במרעים - בפושעים. 18. מהונך (משלי ג, ט) - יותר מהונך, ולפי רש“י: מכל מה שחננך אדני מקול ערב, אל תקרי מהונך, אלא מגרונך מושיעים (עובדיה כא) - לקראת זמן המשיח, 19. הכון - עמוס ד, יב, 22. רק לראות - יתרונם של בני אדם ביחס לבהמה רק בזה שהם יכולים לראות וכו‘; ראות לב - ראיה פנימית. עיין לעיל שיר 222, שו’ 3. 23. ומוצא – וכמו כן לראות את מקור חייהם המסתורי; הטובים מיין - מקור הביטוי בשה”ש א, ב, 24. כי כן - בראייה פנימית. 25. אהיה אשר אהיה (שמ' ג, יד) - אחד משמות האלהים. יהודה הלוי מפרשו ב“כוזרי” ד, ג: “והאות הוא שאמצא לך בכל מקום”. 27. עמוד למשפטו - קבל את דינו. 28. מתי ואיה – אל תחטט בעניינים שהם מעל לתפיסתך, על־פי חגיגה פ“ב מ”א: כל המסתכל בארבעה דברים רתוי (=רצוי) לו כאלו לא בא לעולם: מה למעלה מה למטה מה לפנים (הכוונה לזמן) ומה לאחור, וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא בעולם. 29. תמים תהיה (דב' יח, יג) - תהיה שלם אתו.