[235]
גְּלִילֵי זְבוּל רָאוּ הֲדָרְךָ וְנִבְעֲתוּ
וְגַלֵּי תְהוֹם שָׁתְקוּ בְּצֵאתְךָ וְנִצְמְתוּ –
וְאֵיךְ תַּעמֹדְנָה הַנְּפָשוֹת בְּסוֹדְךָ
מְקוֹם אֵשׁ מְלַהֶטֶת סְלָעִים וְנִצְּתוּ?
5 אֲבָל יֶאֱמַץ לִבָּם בְּךָ, אִם תְּאַמְּצֵם,
וְנִלְווּ אֱלֵי רוֹאִים כְּבוֹדְךָ וְשֵׁרְתוּ,
וְלָכֵן לְךָ כָּל הַנְּשָׁמוֹת מְהַלֲלוֹת,
אֱלֹהִים, לְךָ נָאווּ תְהִלּוֹת וְיָאֲתו!
[ 235]
המשקל: הארוך. - רשות לנשמת, לפסח, 1. גלילי זבול - גלגלי השמים. זבול - על פי חב' ג, יא. 2. וגלי תהום (ש"ב כב, טז) - עומקי הים, כנגד שמי המרומים שבשורה הקודמת; ונצמתו (איוב ו, יז) - נשתו, יבשו. 3. בסודך - בחברתך, בעולם העליון. 4. מקום אש - במקום של אש עזה העלולה להדליק סלעים. השווה דב' לב, כב; ונצתו (נחמיה א, ג) - ונשרפו. 6. רואים כבודך - מלאכי השרת. 7. הנשמות - רמז לייעודו של הפיוט.