[235]

גְּלִילֵי זְבוּל רָאוּ הֲדָרְךָ וְנִבְעֲתוּ

וְגַלֵּי תְהוֹם שָׁתְקוּ בְּצֵאתְךָ וְנִצְמְתוּ –

וְאֵיךְ תַּעמֹדְנָה הַנְּפָשוֹת בְּסוֹדְךָ

מְקוֹם אֵשׁ מְלַהֶטֶת סְלָעִים וְנִצְּתוּ?

5 אֲבָל יֶאֱמַץ לִבָּם בְּךָ, אִם תְּאַמְּצֵם,

וְנִלְווּ אֱלֵי רוֹאִים כְּבוֹדְךָ וְשֵׁרְתוּ,

וְלָכֵן לְךָ כָּל הַנְּשָׁמוֹת מְהַלֲלוֹת,

אֱלֹהִים, לְךָ נָאווּ תְהִלּוֹת וְיָאֲתו!

[ 235]

המשקל: הארוך. - רשות לנשמת, לפסח, 1. גלילי זבול - גלגלי השמים. זבול - על פי חב' ג, יא. 2. וגלי תהום (ש"ב כב, טז) - עומקי הים, כנגד שמי המרומים שבשורה הקודמת; ונצמתו (איוב ו, יז) - נשתו, יבשו. 3. בסודך - בחברתך, בעולם העליון. 4. מקום אש - במקום של אש עזה העלולה להדליק סלעים. השווה דב' לב, כב; ונצתו (נחמיה א, ג) - ונשרפו. 6. רואים כבודך - מלאכי השרת. 7. הנשמות - רמז לייעודו של הפיוט.