עַל אַהֲבָה חָלַמְתִּי פְרָאִית בַּאֲפֵל לֵילוֹת,

עַל קְוֻצּוֹת־הוֹד וְרֹךְ הַהֲדַס וְהַשֹּוֹשַׁנָּה,

עַל שִׂפְתַי־חֵן וֹדְבָרָן מַר כַּלַּעֲנָה,

עַל שִׁירִים קוֹדְרִים וּנְגִינוֹת כֹּה אֲבֵלוֹת.

הֵם חָלְפוּ כְבָר וְאֵינָם הַחֲלוֹמוֹת הָעֲנֻגִּים,

גַם דְּמוּת חֲלוֹם־הַיְקָרוֹת נֶהֶלְכָה כַצֵּל!

רַק נוֹתְרָה לִי אֵשׁ פְּרָאִית יָצַקְתִּי בַאֲפֵל

לֵילוֹתַי אָז בְּתוֹךְ חֲרוּזִים נוּגִים.

נִשְׁאַרְתָּ יָתוֹם, שִׁיר! חלֹף גַּם־אַתָּה לִי

וּבַקֵּשׁ דְּמוּת חֲלוֹמִי, נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָּה,

וּמְסֹר לָהּ בִּרְכַּת שְׁלוֹמִי אִם תִּמְצָאֶנָּה ­–

לְצֵל אַוְרִירִי הִנְנִי וְאֶשְׁלַח הֲבֵל פִּי.