שָׁוְא, מְבַשֵּׂר דְּרוֹר וּמְשׁוֹרֵר,
תְּפוּשֵׂי פָּז מִשְּׁנָת תְּעוֹרֵר,
הָאֶרְאֶלִּים בַּשָּׁמַיִם
אוּלַי יַטּוּ-לָךְ אָזְנַיִם;
אַךְ בָּאָרֶץ הָאֲנָשִׁים
לֹא יַאֲזִינוּ, לֹא יַאֲמִינוּ,
אַף יִלְעָגוּ – אֵיךְ יָבִינוּ
אֵלֶּה לֵב וּרְגָשִׁים?
לֹא מַנְגִּינָה אֶבֶן תָּמִישׁ,
לֹא תַּאֲנִיָּה – הַחַלָּמִישׁ:
בָּעַקְרַבִּים תֵּן הַשִּׁירָה,
אַנְחוֹת-שָׁוְא בַּשּׁוֹט הָמִירָה;
אוֹ-אָז רֵד לִמְקוֹם-יָנוּמוּ,
אוֹ-אָז דֹּשׁ בְּסַעֲרַת חֵמָה
בְּשַׂר הַמֻּכִּים בַּתַּרְדֵּמָה –
אוּלַי אָז יָקוּמוּ.
-
“הדור” שנה א‘ גל’ 7, קרקוב, י“ח שבט תרס”א ↩