לַיְלָה נָח עַל עֵינַי,

עוֹפֶרֶת עֲלֵי פִי,

בְּלֵב וּבְמוֹחַ כְּבֵדִים

בַּקֶּבֶר אֶשְׁכַּב לִי.

לֹא אֵדַע אִם יָשַׁנְתִּי

הַרְבֵּה וְאִם מְעָט,

הֱקִיצוֹתִי וְהִנֵּה

עַל קִבְרִי דוֹפְקָה יָד.

"הַאִם לֹא תָקוּם, הֵינְרִיךְ?

בָּא יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב;

הַמֵּתִים קָמוּ כֻלָּם

לְחַיּים שֶׁל אֵין־סוֹף".

לֹא אוּכַל קוּם, אֲהוּבָה,

אֶת עֵינַי כִּסְתָה עָב;

כָּבוּ לַבּוֹת עֵינַי

מִבְּכִי וְדֶמַע רָב.

"אֶשַּׁק וְאַשִּׁיב, הֵינְרִיךְ,

מֵעֵינְךָ צְעִיף הַלֵּיל;

אֶת הַמַּלְאָכִים תֶּחֱזֶה,

וְאֶת הֲדַר שְׁמֵי־אֵל".

לֹא אוּכַל קוּם, אֲהוּבָה,

זֶה דָמִי שׁוֹתֵת עוֹד

מִמְּקוֹר הַלֵּב, בּוֹ נִחַת

חֵץ דְּבָרֵךְ אֵשׁ וִיקוֹד.

"אֶת יָדִי אָשִׂים, הֵינְרִיךְ,

לְאַט לָךְ עַל הַלֵּב;

וְדָמוֹ לֹא יְפַךְ עוֹד,

וְחָדַל כָּל הַכְּאֵב".

לֹא אוּכַל קוּם, אֲהוּבָה,

הָרֹאשׁ זָב דָּם וּלְשָׁד;

אֲנִי בּוֹ חֵץ יָרִיתִי,

כִּי הִפְרִידַתְנוּ יָד.

"בְּשַׂעֲרוֹתַי, הֵינְרִיךְ,

אֶסְתְּמָה אֶת פִּי

הַפֶּצַע, וְנֶעֱצַר דָּמוֹ

וְשָׁב הָרֹאשׁ וִיחִי".

בְּנֹעַם־חֵן בִּי תַפְצִיר –

לֹא אוּכַל סָרֵב לָהּ;

חָפַצְתִּי קוּם וָלֶכֶת

וּלְהִדָּבֵק בָּהּ.

אָז נִפְתְּחוּ כָּל פְּצָעַי,

וְדָמַי מֵרִבֲבוֹת פֶּה,

מֵרֹאשׁ וָלֵב שָׁתָתוּ –

וָאִיקַץ בְּרֶגַע זֶה.