היה זמן והפתגם “השקר אין לו רגלים” היה שגור על שפתי כל ילד ועל שפתי כל אדם מבוגר בלשונות שונות ובחוגי⁻תרבות שונים בעולם. גם בימים הטובים ההם ודאי שיקרו האנשים ובדוּ מלבם דברים אשר לא היו. אבל בהכרת העולם והאנושות נחתם דבר⁻השקר כעבירה מוסרית חמורה, וכל מי שנתפס לו נחשב כמפר חוקי⁻חברה מוסכמים. אפילו הקוביוסטוּסים והמשחקים בקלפים שלא היו מעולם אנשי אמונים ונושאי המוסר החברתי, הקפידו מאוד על “המשחק הישר”, וכל המשחק למרמה היה כמנודה. אף עתה, בתקופה אומללה זאת, אין לשקר רגלים, כיון שהרגלים הנן אמצעי תנועה ותחבורה בלתי מספיקים בשבילו. אבל יש לו גלים החוצים ומקיפים את כדור הארץ תוך שברי דקה קלה, ומביאים את דברו המתלהלה לאזני אלפי רבבה בבת אחת.

אנו הופכים כולנו לפילוסופים קשי⁻רוח בשעה שאנו יושבים בזמן הזה ליד תיבת⁻הפלאים ששמה – רדיו. רבים מאתנו מעלים בודאי בזכרונם את הפעם הראשונה כששמעו לפני שתי עשרות בשנים בערך את הקול⁻כאוב מגיע אלינו מתוך חלל העולם דרך התיבה הזאת. אל רגש התמהון על בינת האדם העמוקה וההישג הטכני הגדול, הצטרפה אז מעין אימה קוסמית שלא ידענו פשרה. עתה מתברר הפשר. עתה מתברר גם פשרם של חזיונות סוציולוגיים שחשבנום פעם לתעתועי זמן גרידא. אותם ההמונים שהתפרצו לפני מאה שנה בהתמרמרות וזעם על מרכבת הקיטור הראשונה וקראו לה “מרכבת השטן”, לא היו רק מורדי⁻אור האחוזים אמונות תפלות, אלא הם שיערו בתחושת הנפש הפרימיטיבית שלהם כי טובה גדולה לא תצמח מכאן לעולם ולאנושות, כי יתכן ששכר הכיבוש הגדול הזה, יצא בהפסדו. המציאות הצדיקה את “מורדי האור” הללו ולא את הלועגים להם. זו היתה “מרכבת השטן” שקיצרה את דרכו של האדם אל התופת במקום “האושר” כביכול שהבטיחה לו; ותיבה קטנה זו שאנו מחזיקים אותה בביתנו אינה בגופו של דבר אלא “תיבת השטן” אשר בשכר הנאה מדומה של כיבושי⁻מרחקים, נהפכה למכשיר האיום ביותר בידי מסכסכי⁻עולם.

התפקיד השטני הלזה, לסבך את העולם בקורי⁻רמיה, נעשה קל ביותר ע"י כך שהוא מונע כל אפשרות של קונפרונטציה בין הדובר והשומע. גם הדפוס והעתונות היו והנם מאז ומתמיד “מעביר טוב” לדברי כזב. אבל הדבר הנכתב והנדפס יוצר בכל זאת מעין מגע בלתי אמצעי בין הכותב והקורא או בין הכתוב והעובדה, ונמצאים בגדר של קונפרונטנציה ידועה. יציבותו וממשותו של הכתוב והנדפס יצרו תמיד את האפשרות לטפח על פניהם להזימם, להפריכם ולהפריח את אותיותיהם. מה שאין כן גלי השקר הללו, כשאדם נעלם עומד יחידי בין ארבעה כתלים ושולח בנו על ידם את כזביו כמארת אלהים. “אָל⁻חוּט” פרושו אַל⁻קשר, ניתוק מכל אחריות לדברים. פניו לא יאדימו מבושה בדברו, ומפני חרון אפם של המקשיבים לא יחת. להזימו ולהפריכו כמעט שאין כל אפשרות מפני שהקולות הללו עוברים פחז כגלי⁻אתר אחד על פני השני, ולא יעצרו בחפזם ולא יעבטו אורחותם.

עשרות תחנות שידור של ברלין ומוסקבה, של לונדון ופריז, של ניו⁻יורק וטוקיו, של קהיר וירושלים וכו' וכו‘, מעתירות עלינו כמעט בכל שעות היום והלילה שפע של ידיעות, הרצאות והסברות, וכשישאל מי את עצמו או את חברו מה נעשה בעולם בימים האלה, לא רק מה בחזית המערכה, אלא מה ביחסי⁻העמים, בדעת⁻הקהל, בהרגשת ההמונים, בכוונת אנשי⁻המדינה – לא ידע לענות מטוב ועד רע. ברלין ומוסקבה העלו עוד כמה שנים לפני פרוץ המלחמה את הטכניקה של גלי השקר לראַפינמנט בלתי שכיח. במקום שמן⁻קיק שהגמיע הפאשיזם באונס את מתנגדיו בראשית הופעתו על הבמה, החלו עם הרדיו להלעיטם שקרים. באותה טכניקה כמעט, אלא שבמקום סגירת הנחירים ופתיחת הפה במקרה הראשון, סגרו עתה את הפה וסתמו בגזירה של חוקים ועונשים חמורים את פתחי האזנים של כל האזרחים אשר בתחומי שלטונם, לבלי להקשיב לקול אחר, לידיעות ולהסברות אחרות מלבד אלה היוצאות מתוך מנגנון הכזב הפרופוגנדיסטי שלהם, הם הסתערו גם על אזנו של עולם בתחנות⁻שידור אדירות כוח, הפולטות השכם והערב את שקריהן בשבעים לשון מקצה תבל עד קצהו. עתה, בימי מלחמה עוד גברה חריפות הערמה הזאת ונוספו עליה שכלולים אקטואליים; לסובב בכחש המונים, לקרוא לכיבוש מדינות ניטרליות בכוח האַלימות “ברית לעזרה הדדית”; להסתערות מלחמה מקרקרת, בושסת אדם ועיר, שורפת ארצות ומציפה אותן בדם ובעינוּיים – “הכנסת סדרים”; לגולל מעשי בושתם ונבלותם על ראשי אחרים וכו’ וכו'. אך לא רק ברלין ומוסקבה. גם האחרים אינם טומנים את ידיהם בצלחת. דומה הדבר כי במלחמת הגלים הלזו נעדרת האמת לגמרי, ואתה מפרפר בתוך פקעת הכזבים, ואינך יודע פשר כל מעשה. פרט לחורבן פולין שהוא ודאי, פרט להריסת יהדות פולין שהיא ודאית, פרט לביטול עצמאותן של כמה מדינות קטנות – אינך יודע אפילו אם יש מלחמה בעולם או אין, מי נלחם במי, מי מרמה את מי, מי מפּיל גורל על קיומו ועל חירותו של מי.

אנו מתעכבים על ענין זה, לא רק מתוך בקורת מוסרית. הדבר הוא בנפשנו, כי גם אנו, האומה המוכה והדוויה ביותר בעולם בתקופה זו, נעשינו אובייקט טראגי למסע השקר הזה. אנו נעשינו אובייקט לא רק לשיקוצי הנאציזם ולגידופי שונאי⁻ישראלי אחרים, שהרעילו ומרעילים יום יום את אויר העולם, אשר מאות מיליונים קולטים אותו, ולא כולם כקליטתם כך פליטתם מבלי שישאר בקרבם משקע ידוע של אמונה למחצה או לשליש – אלא נעשינו בזמן האחרון גם אובייקט של מסחר מדיני בבורסת השקרים של גלי האֵתר. היטלר מסדר בשבילנו “מדינת יהודים” בפולין; בעלי טובה אחרים מגלים כפעם בפעם טריטוריות חדשות להתיישבות פליטינו; ומדינה אחת גדולה מעבירה באופן שיטתי על פני הגלים בשורות מרנינות, אשר כוונתן להודיע לכל באי⁻עולם שהפוליטיקה הנפסדת שלה ביחס אלינו, הצדיקה את עצמה לאור המציאות, שהנה קם באיזה מקום שלום תחת מריבה, נאמנות תחת מרידה וכו' וכו'. מעוֹרנו אנו יכולים לבחון את ערכן של הידיעות והבשורות האלה, לערוך מעין קונפרונטנציה בין העובדות, וללמוד מכאן גזירה שוה על ערכן, אמיתותן וכוונתן של ידיעות אחרות דומות בכלל.

ספק אם יש מישהו המסוגל לחדור ולראות נכונה בעד ערפלי השקרים, בכל אשר הם נוגעים כעת בבעיות המדיניות של העולם. אבל במידה שהם נוגעים בנו, יש לנו פתח הסברה צר. מלחמת העולם הקודמת, על אימת הדמים וההרס שהיא הביאה לאנושות, עברה בכל זאת כרוח⁻פרצים מטהרת והביאה כמה אנשי⁻מדינה גדולים ובעלי השפעה מכרעת לידי ישוב⁻דעת ונוחם הומאני. היא אמרה לתקן איזה דבר בישובו של העולם והעלתה על הפרק את הבעיות של העמים המשועבדים ומקופחי הגורל, הפכה אותן לסיסמא משחררת, לכפרה על עוון שפיכת הדמים הגדולה, וגם למפתח מדיני חדש לשם שמירה על “שווי⁻המשקל של הכוחות”, למען מנוע חזרה מהירה על מחול השדים של טבח עמים. במלחמה הנוכחית בולטת כוונה הפוכה, בולטת הכוונה להשתחרר מהבעיות האלה ומהפתרונות שהומצאו אז, אשר המדינות שערבו להם לא ידעו לשמור עליהם ועל יציבותם. הניסוח של מטרות המלחמה הנוכחית נעשה סתמי ביותר האור היחידי שבו – הוא השמדת ההיטלריזם והמשטר התוקפני. ואמנם גם זה בלבד כדאי הוא שיקדשו עליו מלחמה נחרצת. אבל על זה ש“צ’כוסלובקיה קום תקום” מכריז בנש, מכריז יאן מאסאריק, מכריז חיים ויצמן; על זה שפולין קום תקום, מכריזים אנשי הממשלה הפולנית הגולה וקומץ מאמינים בנצח חירותן של אומות בעלות תרבות – אבל לא אלה שהכרזתם הופכת להיות התחייבות מדינית. להיפך, יש כמה רמזים לכך שהכוונה ההיא לריסטורציה של דמות העולם כפי שהיתה לפני שנת 1914; אפשר בתיקונים ידועים, אפשר בתוספת ערבון לחופש פנימי של העמים הקטנים בתוך ברית⁻מדינית גדולה, בתוך מלכות הוהנצולרן או מלכות הבסבורג מחודשות, או בדרך דומה לזו.

והנה, אין מטרת הדברים האלה לחרוץ כאן משפט לשבט או לחסד על הכוונה הזאת, במידה שישנה. כל העמים היושבים על אדמתם, יכולים לחיות חיי חירות גם בברית מדינות זו או אחרת. העצמאות המוחלטת של עמים קטנים, חסרי יעוד תרבותי, נתגלתה כאחד המשגים הגדולים ביותר שנעשו במוצאי המלחמה הקודמת. מזה לא היתה הנאה לאותם עמים עצמם ולא הנאה לעולם. אבל בין הבעיות שהעלתה מלחמת העולם הקודמת על הפרק ונתנה להן פתרון מדיני, היתה גם שאלת היהודים. שאלה זו לא היתה דומה בהחלט לא לשאלת ליטא ולא לשאלת לטביה ואף לא לשאלת צ’כוסלובקיה ופולין. זאת היתה והנה עד היום בעית עם אשר עצמותיו פזורות על פני כל הבקעה הרחבה של העולם, ללא אחיזת קרקע, ללא אחיזה מדינית, מופקרות לשרירות לבה של כל ברבריות משתוללת ומטולטלות טלטלה אכזרית ביד כל זד יהיר ובעל זרוע. לבעיה זו אי⁻אפשר לתת פתרון ע"י ברית מדינות. כדי לאפשר לה פתרון כזה צריך מקודם לקבץ את הנדחים, לקרב עצם אל עצמו, ולתת אדמת מולדת לעם הזה. זאת היתה כוונת הבית⁻הלאומי; ומטרה זו מרמזת לנו כשאנו מדברים על מדינת היהודים; היא לא היתה ואינה יכולה להיות אחרת מאשר קיבוץ גלויות ישראל, כדי להגיע את העם העברי לעצמאות בארץ, בתוך ברית העמים הבריטיים.

אך משום מה הולך וגובר החשד, שגם את המטען הקטן שלנו אומר מי שהוא לפרוק יחד עם פריקת המטען הכולל של עצמאות העמים הקטנים, אשר הכביד כל כך וגרם לסיבוכים ולאי⁻נוחיות כה מרובים, במשך עשרים השנים האחרונות, לאלה הנושאים את נפשם אל העולם היפה, השקט, המאורגן וחסר⁻הדאגות שלפני שנת 1914. ומכיוון שאין לבעיה היהודית מסגרת של פתרון מדיני אחרת מזו אשר נקבעה במשפט העמים במוצאי מלחמת העולם האחרונה, מניחים כנראה, אלה הדואגים לסידורו החדש והנוח של העולם כתום המלחמה הנוכחית, שבעיה זו תמצא את פתרונה מאליה. בחלקה יפתור אותה היטלר ע“י השמדה גופנית המונית, בחלקה תפתור אותה רוסיה הסובייטית ע”י השמדה רוחנית, בחלקה תפתר ע“י תלאות הנדודים בין מיצרי הגבולות הסגורים, בחלקה יפתרו אותה המחפשים “ארצות ללא בעלים” על פני מפת העולם – ובחלקה תמצא את פתרונה ע”י גלי הרדיו ובמאמרי העתונים המבשרים לעולם ש“היהודים נתאכזבו מחלומותיהם הקודמים” והם מקבלים בקורת רוח מיוחדת את הפוליטיקה של הקפאה באותה פינת עולם, שהועידה להם ההיסטוריה למפלט והצלה.

כאן ערפלי⁻השקרים נעשים שקופים במקצת, ונפתח פתח צר להסברת ההשתקה המוזרה של שאלת היהודים כשאלה האקטואלית ביותר בשעה הזאת. אין אנו שליטים לא בימים, לא באויר ולא בגלים, ונבצר מאתנו בעת הזאת אפילו לצעוק חמס ולהתריע על קיפוחים, עוולות ועיוּתי⁻דין נגדנו. אבל טוב שנדע לפחות מה מסתתר מאחורי כל זה, וטוב שנשכיל לפעול בהתאם לידיעה זו, בכל מקום שהפעולה היא אפשרית וחפשית. את קורי⁻הרמיה הללו עלינו לקרוע, ולהסביר לאותם חלקי העולם שאפשר למצוא אצלם עדיין אזנים קשובות לדברי אמת, כי “היהודים לא נתאכזבו מחלומותיהם הקודמים”, וכל פתרון שאינו פתרון מדיני לשאלת היהודים פירושו הפקרת מיליוני אנשים לחרפות ולכליה. על דמם הרותח של המיליונים האלה אי⁻אפשר יהיה להקים את השקט והמנוחה בעולם, גם לאחר שישמידו את היטלר ואת הפמליא שלו.

ת"ש