מכל ארצות הגולה מתקבלות כעת לא״י טלגרמות של שאלה: ״מה המצב?״ ״מה נשמע בבית?״ או נוסחא אחרת דומה לזו.
בחו״ל, כנראה, יודעים כי בבית נשמע איזה דבר, כי בביתו של עם ישראל נפל דבר מה מפחיד ומדריך את המנוחה. מה ידוע ואיך ידוע – אין אנו יודעים. בטלגרמות האופיציאליות הראשונות של סוכנות רויטר נמסרה ידיעה טנדנציוזית, המתכונת להאפיל על מאורעות ירושלים. אפשר היה ללמוד מידיעה זו כי בחג ה“פסחא” שלהם נפלה, כרגיל, קטטה בין “שתי כיתות” נוצריות על יד הקבר הקדוש; אפשר היה לחשוב ש“הממשלה השקיטה” וכלום לא אירע, דם לא נשפך והאינטריגה וההסתה אינן הולכות ונמשכות.
ועכשיו: ״מה נשמע? מה המצב?״ – אין לנו גם דרך לענות על השאלה החרדה הזאת של עמנו, אין אנו יודעים אם הידיעות הנשלחות על ידינו מגיעות לתעודתן. מכונת־השקר הגדולה של צנזורה גלויה וחשאית פרושה על כל העולם. סוכנים ומשרדי־עתונות מפיצים ידיעות מערפלת ומסורסות – ומי יודע אם כל כך מהר תוָדע האמת לאלה המבקשים לדעתה ולאלה הצריכים לדעתה?!
“מה המצב? מה נשמע?” – אינטריגה אחרי אינטריגה, פרובוקציה אחרי פרובוקציה, איומים אחרי איומים, חיפושים ואיסורים. זהו מה שנשמע אצלנו כיום!
גדולה הערבוביה – אולם עלינו להגבילה ולהקים את הסדר על מכונו. עלינו להוציא את הקהל ממצב של אקזלטציה, של מתיחת עצבים. עלינו לתת מוצא לכל התמרמרותנו, לכל מחאתנו, אולם יחד עם זה אסור לנו לאבד אף רגע את שיווי המשקל, ואסור לנו להפסיק אף לשעה קלה את עבודתנו החיונית.
במשך ימי המלחמה היו לנו תקופות קשות, קשות עד למאד: תקופת גירושים ואיסורים, תקופת פֶרַרִים וחשדות ריגול, אבל בכוח הסדר הפנימי והדיסציפלינה הלאומית המתגברת אצלנו בעת־צרה, עלה בידינו לעבור אותן בשלום. הימים הקשים הנוכחים גם הם יעברו. אנחנו בטוחים כי מפריעי חיינו ועבודתנו יקבלו את עונשם הראוי, כי לא יעלה להם לרחוץ בנקיון כפם המלוכלכה בדם. אנחנו בטוחים כי סוף סוף נבוא לידי הבנה הדדית עם שכנינו הערביים והם יבינו וידעו כי לא אנחנו הננו אויביהם, כי אין מקום ליחוסי איבה בינינו, בין שני העמים אשר בגזירת דברי הימים נתקשרו יחד בגורלם. הם יבינו כי כל מעשיהם כעת אינם יותר מאיזו פעולות אויטומטיות על במת המריוניטים של הפוליטיקה האימפריליסטית, ובכל מה שהם עושים הם גורמים אולי רעה יותר גדולה לעצמם מאשר לנו. אנחנו בטוחים כי הם יבינו זאת וכי יוָצרו סוף סוף יחוסים אנושיים ביננו. לא שלום של רמאות על כוס “אראק”, לא דפיקה על השכם ודברי חיבה מתוקים ותפלים, המקדימים רק קרום עליון על השנאה הפנימית, אלא שלום ממש, שלום בין שני עמים המתקיימים קיום ישר וצודק על העבודה, העוזרים זה לזה במלחמת קיומם ושחרורם.
ואל נא יבואו אלה שאומנותם בכך להוציא מסקנות מן המצב, מעין המסקנות שהוציאו בימי ג’מל פשה: להסיר את תמונת הרצל מן הקיר….
הפרעות האלה יכולות להיות יותר מסוכנות מאשר הפרעות של הערבים ועוזריהם. נאומו של עסקן אחד באחת הישיבות האחרונות ע״ד “שינוי הפוליטיקה” היה באופן יחוסי הרבה יותר מרגיז בשבילנו מאשר נאומי העורך של “סוריה איל ג’נביה”.
לא על נפשנו אנו מבקשים, כי אם על נפש העם. לא על שלוותנו שהופרעה אנו כואבים, כי אם על זכויותינו הלאומיות והאנושיות הכי אלמנטריות הנרמסות ברגל גאוה. שלום של “מה יפית” לא נעשה בא״י; בפוליטיקה של התרפסות לא נשחק. אנחנו לא נסתיר אף קוצו של יו"ד מתביעותינו. גלוי, פנים אל פנים, במלים ברורות, נציע את טענותינו בפני שכנינו: א״י שלנו היא ואנו רוצים ליישבה ולבנות בה את חיינו הלאומיים האויטונומיים – אבל אנחנו יכולים לחיות בשלום, להיות שכנים טובים. את זה אמרנו בלי הסתר בימי ג׳מל פשה, בימי בהא־אלדין, בימי פקודת מות־יומת בעד בול ציוני; ועל זה נחזור ונדגיש בימי המצוקות החדשות. כל פוליטיקה אחרת, גורעת, ממתיקה או מעלימה – חותרת חתירה תחת שאיפותינו הלאומיות, וכל מי מתוכנו המנהל פוליטיקה כזו על דעת עצמו, יד כל העם העברי תהיה בו ותשחקו עד עפר!
אל שתדלנות! הציבור הארץ־ישראלי מוכרח להקים תיכף את באות־כחו הנבחרת והחוקית, אשר היא, רק היא תהא רשאית לדבר בשמו. לא עסקנות ערטיאלית, לא פוליטיקת־סתר של “יודעי ערבית”, אלא אורגן מרכזי נבחר ע״י העם. לא היתה עדיין בא״י שעה יותר דוחקת לאסיפת הנבחרים מאשר בשעה הזאת. בכל הציבור העברי תוסס הצורך לפעול איזה פעולה ציבורית מאוחדת אשר תתן בטוי נאמן לסולידריות של היהדות הא״י ברגע הקשה הנוכחי. מרגישה זאת ומבטאה זאת גם היהדות הירושלמית, גם הרבנות הירושלמית.
רק רבנות אחת יש בא״י, אשר, כנראה, עדיין אינה מרגישה כלום – “המזרחי”. דוקא בשעה קשה זו מנהלת היא את התעמולה היותר גדולה נגד אסיפת הנבחרים ומשתדלת ע״י סתירות שונות לדחותה או לבטלה. צריך לחשוב כי יותר מאשר שרירות לב וחשבונות מפלגתיים, יש כאן בטלנות וחוסר הבנה, וצריך לקוות כי מפלגת “המזרחי” לא תחפוץ להיות מוקעת לעמוד הקלון בפני כל העולם ותשוב מדרכה. אולם יותר מזה תקותנו חזקה בההבנה המבוגרת של השדרות הרחבות אשר בעם, כי לא ילכו אחרי “המזרחי” בפוליטיקה אומללה זו.
תר״פ