אפשר היה לשער מראש כי ארץ־ישראל תעמוד הפעם על הגובה המתאים של תביעת השעה, אפשר היה לשער שקריאת ההסתדרות הציונית תקובל כעת כחובת־לבבות כללית בתוך הציבור ולא תשאר בלי תשובה מתאימה. אולם, להתנדבות עממית כה אדירה וכה יפה, איש לא קיוה ואיש לא שער למפרע.
כאגדה ישאר זכר הימים האלה בקרבנו, כאגדת־פלאים אשר יכולה לקום ולהיות רק בשעות בודדות של עלית־נשמה לאומית. מדן ועד באר־שבע עובר גל של התנדבות חגיגית, של התעוררות נאמנה, אשר דפיקת לבו של העם העברי כולו נשמעת בה, אשר פותחת את הצנור של כוחות העם ומרכזת את כל מאוייו ואת כל משאת נפשו בשעת־האושר הגדולה הזאת של נתינה.
ארץ־ישראל מתנדבת, מעשרת את רכושה, מתפרקת מכלי כספה וזהבה ומרימה אותם תרומה לקרן הגאולה. אין להעריך עדיין את גודל המאורע הזה. לא כסף וזהב נותנים הנותנים כי אם את נשמתם, את כליון נפשם לפדות ולגאולה. לא כמה נותנים ומה נותנים העיקר כאן, כי אם איך שנותנים, הגיל והרעדה שבהם איש ואשה, זקן וטף מושיטים את תרומותיהם, העינים הדומעות משמחה שבהן מפרקים את עדייהם ותכשיטיהם, ירושות־אבות יקרות ומזכרות אהבה, פליטת כלי כסף מהפוגרומים באוקריינא והחפץ היקר השמור לה לאשה שבעה־ימים בתחתית הארגז, ליומה האחרון, לתלבושתה האחרונה אשר תלוה אותה לבית עולמה.
כך לתת יכולה רק א״י, יכולים רק אלה החיים באופן בלתי אמצעי את השעה הדוחקת של בנין־לאומי, אלה אשר המלה “מולדת” היא אצלם הרגשה של מציאות, אשר סבלה וצערה אמת, ואשר שמחתה וחדותה אמת.
לא התרגשות סנטימנטלית יש כאן, כי אם ניצוץ של מסירות נפש, התפרצות של אמונה ורצון, המתגלה בצורות שונות ובדרכים שונים – בשדה העבודה בעמק הירדן ובעמדות ההגנה בגליל העליון. זוהי הדקלרציה של העם, אשר בטחונה גדול מכל דקלרציה אחרת, המכפרת והמשליטה רגע של סליחה והבנה הדדית בכל שדרות הציבור.
ארץ־ישראל נותנת! – יצויין הדבר כרגע היסטורי, כסימני ההבראה הראשונים של ישובנו. ההד של “התפרקו” מא״י יסלול לו דרך אל לב העם העברי אשר בכל העולם ויעורר אותו להתנדבות חלוצית בכל גילוייה ולעבודה של בנין על אדמת ארץ־ישראל.
ויצוין כאן עוד דבר אחד: הנותנים בעין־יפה וביד־רחבה, הם העם, ההמונים; אלה נותנים את כל מה שיש להם, יותר מאשר יש להם. בעלי־הרכוש ובעלי־היכולת האמתיים, מנדבים לע״ע נדבות “הגונות” או גם בלתי הגונות. אצל אלה אין עדיין סימן של “התפרקות”, של התעוררות והתרגשות נאמנה.
העם עמד בנסיון והוא יעמוד בו גם להבא. הוא היה הראשון אשר נענה לתביעה זו בא״י והוא בודאי יהיה הראשון אשר יענה לה גם בגולה. אולם בעלי היכולת הללו, שמספרם לא מעט ושיכולתם לא קטנה, אף הם מוכרחים לעמוד כעת בנסיון, אף אלה מוכרחים להתנדב ולהתפרק!
ושוב: לא נדבה דורשת כעת המולדת העברית, כי התנדבות – בנפש וברכוש!
תר"פ