הָהּ, יִשְׁמְרֵנִי אֱלֹהִים!
אֲנִי אָמוּת בֵּין אֵלֶּה הַכְּתָלִים.
קְבוּרָה כָּל כָּךְ
שֶׁגַּם הַשֶּׁמֶשׁ
מִקִּיּוּמִי הִיא מִתְעַלֶּמֶת.
כֹּה עֲצוּבָה אֲנִי וְכֹה קוֹדֶרֶת,
וְקֶרֶן אוֹר אֵלַי אֵינָהּ חוֹדֶרֶת.
כְּלוּאָה בֵּין הַקִּירוֹת הָאֵלֶּה
כַּאֲסִירָה נוּגָה אֲנִי נוֹבֶלֶת.
בַּעַל אֶחָד הָיָה לִי, הִתְאַלְמַנְתִּי.
וּפֹה, עִם שְׁנֵי אַחִים כְּאִלּוּ הִתְחַתַּנְתִּי.
וּמַה נּוֹרָא בְּעֵינֵיהֶם הַחֵטְא.
כִּרְעוּלַת פָּנִים אֲנִי יוֹצֵאת
מִמַּחֲבוֹאִי הַצַּר וּמִתְבּוֹנֶנֶת
בְּאֵיזוֹ הַצָּגָה קַלָּה וּמְסַקְרֶנֶת
הַנֶּעֱרֶכֶת לְעִתִּים שָׁם בַּכִּכָּר!
אֲבוֹי כּוֹכָב שֶׁלִּי, כּוֹכָב אַכְזָר!