לִי אֱמוּנָה זַכָּה אֲשֶׁר אֱמֶת וָעֹז בָּהּ,

כִּי אֲהַבְתִּיךְ, נָאוָה, בְּכָל עֶדְנַת רוּחִי

וְלוּא לַחְדֹּל מִזֶּה רָצִיתִי וְלִמְאֹס בָּךְ,

הָיִיתִי אוֹהֲבֵךְ בְּעַל כָּרְחִי.

חַיַּי בְּחֵפֶץ לֵב עַל מִזְבְּחֵךְ הִקְרַבְתִּי

וַעֲקַרְתִּיךְ לוּא כֹּחַ לְעָקְרֵךְ הָיָה

וְאַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי וְאָהַבְתִּי

רַק אַהֲבָה, שֶׁהִיא בְּחִירָה וְלֹא כְּפִיָּה

כָּל הָאוֹהֵב אִשָּׁה מִבְּלִי יוּכַל לִשְׁכֹּחַ

מִשְׁתַּעְבֵּד לְרִגְשׁוֹתָיו כְּעֶבֶד:

אַהֲבָתוֹ אֵינֶנָּהּ מְחֻיֶּבֶת

לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ, אֵיפוֹא, לָכֵן חָסַרְתִּי כֹּחַ,

אַף עַל פִּי כֵן גֵּאֶה הוּא לְבָבִי

עַל שֶׁנִּצְּחָה אַהֲבָתֵךְ אֶת כּוֹכָבִי.