חֶשְׁוָן מְלַטֵּף צַמָּרוֹת בַּשַּׁלֶּכֶת
אַהֲבָה עַתִּיקָה
מְהַסֶּסֶת לָשׁוּט בְּעֵרוֹם חֻרְשׁוֹתָיו.
גֶּשֶׁם
וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת
רַק הַלֵּב
מְהַלֵּךְ בִּשְׁרִירוּת רִגְשׁוֹתָיו.
וְאַתְּ צְמֵאָה אֵלַי כַּאֲדָמָה מִקֵּץ הַסְּתָו
עֵינַיִם מְדַבְּרוֹת בְּחֶסֶד מַבָּטִים –
וּכְכָל שֶׁהַדְּמָמָה רַבָּה
וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת
הַלֵּב
קוֹרֵעַ בִּי אֶת שְׁתִיקוֹתָיו.
1959