כּוֹבְעֵי שֵׂיבָה
עָטָה הַיָּם
בְּרֶדֶת יוֹם
וְקִצְפּוֹ נָשַׁם
וּפִזְּרוֹ בְּאַדְמוּמִית־עֶרֶב.
אָז לְחוֹפוֹ נִצַּת
אוֹר פָּרִיךְ כָּחֹל
מִשַׂלְמַת גַּל שְׁחוֹרָה
וְעַל רִיסֵי עֵינַיִךְ
לֵב אֵזוֹב דּוֹמֵעַ
אָצוֹת שָׁנִים שָׁטְחוּ
אִוְשָׁה, וּמֶלַח רָטֹב
סָטַר רְסִיסִים בִּשְׂעָרֵךְ.
1962